אני מתאמן באומנויות לחימה מגיל 6. זה כבר הרבה זמן.
בתקופה זו, עולם אומנויות הלחימה עבר אבולוציה מדהימה.
אני זוכר את סרטי ברוס לי ואח"כ כל סרטי הנינג'ות שהציתו את הדמיון של כולם. אם זה כוחות על, טכניקות סודיות, נקודות לחיצה לשיתוק היריב, דים-מאק (מכת המוות) ועוד הרבה.
התחלתי להתאמן ממש אז באולם הקראטה הישן והקטן של רוני קלוגר בפתח תקווה. בלי קשר לסרטים - סתם כי הרביצו לי בשכונה.
היה משהו ממש טוב בין הבעיטות הגבוהות והחלומות הגבוהים בהרבה.
האינטרנט הגיע בתחילת שנות ה 90 ובאיחור קל הגיעו כמויות המידע.
הגלובליזציה והטכנולוגיה יצרו את התזמון הנכון לתחרויות לחימה מכל הסגנונות לאימות המיתוסים.
ה UFC לקח את זה צעד קדימה.
עולם אומנויות הלחימה השתנה לתמיד. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. וזה אחרי שהתאמנתי שנים בקראטה (אצל רוני קלוגר ואח"כ אלי ביטרן), ג'ודו (אצל יהודה יחזקאל, מוטי גרין, עמית לנג, יעל ארד, אורית בראון וליעד אקו) ונינג'יטסו (אצל יוסי שריף מאקב"ן ומוטי נתיב - בוג'ין קאן. יצא לי אפילו להתאמן תקופה אצל דורון נבון ולקבל שיעור אישי מאימי שדה אור - מייסד הקרב מגע).
אי אפשר לתרגם מילולית נינג'יטסו. אבל בלי לרדת לפרטים, זה עובר דרך הנקודות הבאות: - לב מוכן - חרב חדה - מיומנות לחימה שקטה ונסתרת.
אתמול - 18.8.19 - קיבלתי ממאסטר מוטי נתיב (שאני מכיר כתלמידו כבר מעל 30 שנים) תעודת דאן 10.
את התעודה, סוקה מאסקי הטסומי כתב בעצמו בהונבו דוג'ו, יפן.
אין לי מילים מלבד:
תודה על הכבוד והזכות.