• שאול זגהר

נוירולוגיה וג'יו ג'יטסו, נקודות למחשבה - יונתן גלזר

החלטתי לנסות לכתוב על הדברים שרצים באתר מגישה אחרת, אציין כי אני מתחבר הרבה יותר לגישות היותר הומאניות כמו פילוסופיה ובעיקר פסיכואנליזה, אבל מכיוון שדובר כבר רבות על נושאים אלו, החלטתי לנסות להציג פן שונה.

אני אנסה בקצרה לתת רקע מדעי, כי אי אפשר לדון בנושאים אלו בלי בסיס, בכל מקרה זו משימה לא פשוטה, נקווה שזה יהיה צעד נכון.

מי שמכיר את הנושא יכול לדלג על הרקע.

אני לא אסביר מה הקשר לג'יו ג'יטסו, אני בטוח שכל אחד יעשה את החיבור שלו ובכלל יש דברים שעדיף לא להגיד אותם אחרת הם מפסיקים להיות.

רקע –

נהוג לספר כי מדע הנוירולוגיה התחיל בשנת 1884 עם סיפורו של פיניאס גייג', עובד תחנת רכבת אמריקאי אשר בפיצוץ באחד מהמכרות בהן שהה, נפגע ממוט ברזל שחדר דרך גולגלתו ופגע באונה הפרונטלית של מוחו, הוא ניצל ממוות, אך במהרה שמו לב מכריו לשינוי קיצוני בהתנהגותו, מאדם מסור לעבודתו, נעים לבריות, נורמטיבי לחלוטין, החל פיניאס לנקוט באלימות מילולית ופיזית, התפטר מעבודתו, רב כל הזמן עם קרוביו, הפסיק ללכת לכנסיה ביום א' (אבוי) וכן הלאה..

לבסוף מת לאחר מס' שנים בתגרה בבר בה נדקר.


מעבר לטלנובלה, יש לציין כי זוהי הפעם הראשונה שהתחילו להבין שמקורה של התנהגות אנושית הוא מוחי ולמעשה עד היום, את רוב המידע שיש לנו על המוח אנו לומדים עקב פתולוגיות ופגיעות באזורים שונים והשפעתן על ההתנהגות ועל הגוף.

זה אולי נראה טריוויאלי היום, אבל לפני 200 שנים, אנשים חשבו שהמוסר נמצא בכליות והאהבה בלב, לא סתם נוצרו ביטוים אלו.

מוח של יונק מכיל את השכבה הייחודית שנקראת נאו-קורטקס (בלטינית- קליפה חדשה), ייתכן כי זהו היתרון האבולוציוני שגרם לממלכה זו לשלוט בכדור הארץ עד היום, לעומת מתחרים רבים אחרים..

מוח של אדם, הוא אף יותר ייחודי מתוך קבוצה זו, גם עקב היחס האדיר שלו בין שטח פנים לנפח (לכן צורתו של המוח היא 'מסולסלת' – ע"מ להגדיל שטח פנים, ניתן לראות גם במחלות נוירודגנרטיביות כמו אלצהיימר 'החלקה' של מבנה זה), בנוסף ישנם אזורים ייחודיים אשר יידונו בהמשך.

המוח מורכב מאזורים אחרים פרט לקורטקס כגון גזע המוח אשר אחראי לתפקודי חיים בסיסיים (דופק, נשימה, ל"ד וכן הלאה) והמוחון (צרבלום), אשר אחראי לשיווי משקל, קורדינציה עדינה ועקב גילוים חדישים ייתכן כי יש לו תפקיד חשוב גם בחשיבה יותר גבוהה, ידובר בהמשך.


נהוג לחלק את התאים במוח לחומר לבן וחומר אפור, חומר אפור הוא גוף התא, בעוד חומר לבן הוא המשכו של התא אשר מוקף במעטפת לבנה, אשר נקראת מיילין, מעטפת זו מבודדת את העצב ומגבירה את מהירות ההולכה בו (כמו ציפוי של כבל חשמל), בנוסף לתאי המוח הרגילים עליהם נדון (נוירונים) ישנם תאי תמך אש אחראים לתחזוקה של הנוירונים אשר נקראים תאי גליה.

אפשר להרחיב רבות על מבנה הנוירון אך כאמור אני מנסה לקצר ולא ממש מצליח ליL

קשר בין שני נוירונים נקרא סינפסה ( תמונה 3)., למעשה אין מגע בין שני נוירונים, ישנו מרווח ביניהם אשר נקרא מרווח סינפתי, כל נוירון 'מדבר' (ז"א מפריש חומר) למרווח הסינפטי בינו לבין נוירון אחר, ישנם כמה חומרים כאלו אשר נקראים נוירוטרנסימטרים (מתווכים סינפטיים): סוג החומר המופרש, כמות החומר המופרש, תדירותו, קצב פינויו מן המרווח הסינפטי הם אלו אשר מכתיבים איך יתנהג הנוירון, למעשה ישנם המון חיבורים בין נוירונים רבים וכל צומת תקשורת כזו מוציאה פקודה, לבסוף כל נוירון מגיע להחלטה ומעביר זאת לנוירון הבא אשר בתורו ממשיך את הקישור, כאשר מכפילים את זה במס' הנוירונים (10 עם 12 אפסים אח"כ), מקבלים כוח חישוב אדיר, יותר מכל מחשב קיים, מקבלים רקמה חיה ומופלאה שיכולה לתהות על מהות קיומה, ואף יכולה לתהות על עצמה תוהה על מהות קיומה...


הקורטקס מחולק לשתי המיספרות שמאלית וימנית, נהוג לחשוב על ההמיספרה השמאלית כיישות טורית, משמע היא חושבת בצורה של ווקטורים על ציר זמן, בצד השמאלי גם נמצא אזור השפה, אם תחשבו על כך זה מאוד הגיוני, כי שפה היא טור של סמלים, גם ברמה הבלשנית (מסמן ומסומן – פרדינן דה סוסיר) וגם ברמה המתמטית של כללים.

ההמיספרה הימנית לעומת זאת היא ישות החושבת בצורה מקבילה, היא אחראית יותר לתפיסת מס' דברים בו"ז, כמו ראיה מרחבית.

בנוסף ישנה חלוקה לאונות שונות על אחת מהן דיברנו בהתחלה, בהמשך אתאר עוד מס' אונות מיקומן האנטומי והפונקציה שלהן בהקשרים השונים.

למידה, זיכרון, פלסטיות סינפטית:

עובדה מעניינת היא כי נוירונים, אינם מתחלקים, בניגוד לרוב תאי גופנו אשר יודעים להתחלק וכך להתרבות, מס' תאי המוח של אדם בוגר הוא די קבוע, למעשה אם כבר קורה משהו עם הזמן, אזי תאים מתים ומספרם ככלל קטן, עם כך איך אדם יכול ללמוד מידע חדש? איך הוא יכול לזכור אותו?

מסתבר שהדבר הקריטי לעניין האינטליגנציה הוא מס' וטיב הקשרים הקיימים במוח בין הנוירונים ולאו דווקא כמות הנוירונים, יכולת המוח להסתגל לסביבה משתנה כתלות בגירוים שונים נקראת פלסטיות סינפטית.

למעשה תכונה זה מאפשרת לניסיון חיינו לעצב את המבנה של המוח שלנו, הן אנטומית והן פונקציונאלית, לא ניכנס למנגנונים המולקולאריים והגנטיים, אך בגדול המוח יודע לשמר קשרים בהם משתמשים ולהכחיד קשרים בהם לא משתמשים (זיכרון ושכחה בהתאם), בנוסף כאשר חסרה פונקציה מהותית המוח יודע 'לחייט מחדש נוירונים' כך שנוצר מין פיצוי לאובדן הפונקציה, בניסוים על עכברים הראו שהחוקיות איננה לגמרי ברורה, לדוגמא אם היו 3 נוירונים-  A,B,C והם דיברו עם שלושה אחרים

בהתאמה A', B',C'  - וכעת נחתוך את הקשרים בין הנוירונים (יוצרים מיני טראומה) ומתבוננים בנוירונים בשלב מאוחר יותר עוברים איחוי, מגלים כי אחרי ההתאוששות, נוירון A יכול לדבר כעת עם B', נוירון B ידבר עם C', נוירון C ידבר עם A', והפונקציה שעבדה תחזור בצורה סבירה פחות או יותר, זו עובדה מאוד מפליאה כיוון שאם אני אחתוך את הכבל שמחבר בין המתג חשמל למנורה ואז אחבר אותו למקרר, אני אצפה שלא יקרה כלום או במקרה הטוב המקרר יפעל, ברם, במקרה זה האור יפעל למרות שהכבל מחובר למקרר! האלגוריתם של מערכות הפיצוי וההתאוששות אינו ברור לנו לגמרי אך אנו יודעים שתפקידו קריטי באבולוציה.

דוגמא קיצונית לכך ניתן לראות כאשר לעיתים ילד צריך לעבור כריתת המיספרה, זה ניתוח מאוד טראומתי ומורכב בו מסירים למעשה חצי מוח, בזכות הפלסטיות הסינפטית ילד שעובר כריתה של המיספרה שמאלית מצליח להעביר את מרכז השפה שלו להמיספרה ימנית!

יש שני סוגי זיכרון באופן כללי, הראשון נקרא זיכרון דקלרטיבי, אלו למעשה הדברים שאנו יודעים כי אנו זוכרים, וניתן לומר אותם: למשל מהי בירת ישראל? -> ירושלים. מידע זה הוא זיכרון סמנטי אשר נשלף מאזור ההיפוקמפוס במוח, תת סוג נוסף בקבוצה זו הוא זיכרון אפיזודי, זיכרון של אירועים בחיינו, גם הוא נמצא בהיפוקמפוס וישנו קשר בין שניהם.

הסוג השני נקרא זיכרון לא דקלרטיבי, אלו הזיכרונות של הדברים שאנו לא יודעים כי אנו זוכרים וגם לא יכולים לומר אותם, למשל לרכוב על אופניים.

המיקום במוח של זיכרון זה הוא הרבה יותר מפושט, גם כאן יש מס' סוגים, למשל זיכרון פרוצדורלי, זהו סוג של זיכרון למיומנויות שונות אשר נמצא במוחון ובשכבה תת קורטיקלית אשר נקראת סטריאטום, סוג נוסף בקבוצה זו הוא הזיכרון האסוציאטיבי אשר נמצא באזור מאוד עתיק במוחנו אשר נקרא אמיגדלה.

הבדל מהותי בין הזיכרונות הוא שזיכרון לא דקלרטיבי לוקח הרבה יותר זמן לקונסולידציה (הטמעה), בעוד זיכרון דקלרטיבי נלמד הרבה יותר מהר, ברם, הראשון נשמר לאורך זמן רב יותר לאחר שנלמד, בעוד השני מוכחד מהר יותר יחסית ללא גירוים חוזרים, (אפשר לשכוח חומר שלמדנו למבחן זמן מה אחרי, אבל לנגן בפסנתר, באיכות כזו או אחרת, זוכרים תמיד).

אפשר למעשה לומר כי זיכרון לטווח קצר  נובע משינוים פונקציונאליים במרווח הסינפטי (תלוי למעשה בזמן מחצית החיים של מולקולה של חלבון מזורחן), מכאן יקרו אחד משניים –

הזיכרון יכול להיכחד, (העלמות זיכרונות היא דבר קריטי לזיכרון ממש כמו יצירה של זיכרונות חדשים), או לעבור לזיכרון לטווח ארוך, במצב זה ישנה בקרת גנים ענפה שלא ניכנס אליה אך נוצרים שינוים מבניים ברמה הסינפטית, עיצוב מחדש של הקשר.

שוב לא אכנס לפרטים אך מושגים מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית כגון, התניה קלאסית, התניה אופראנטית וכן הלאה יכולים היום להיות מיוצגים ע"י מודלים ביולוגיים שבהם מולקולות ותהליכים תוך תאיים שונים לוקחים חלק, ניתן לראות הבדלים רבים בתהליכי הלמידה בין סוגי הזיכרונות השונים.

אינטליגנציה של תנועה, חישה –

האונות הפרונטליות והפריאטליות במוח מכילות שני מבנים חשובים שנקראים קורטקס מוטורי ( תמונה 4) ראשוני וקורטקס סנסורי ראשוני, אלו החלקים שאחראים בגדול על חישה ועל תנועה,

ישנו ייצוג מעניין שנקרא הומונקולוס (איש קטן) ( תמונה 5), בו מיוצגים על גבי אזור זה כל איברי הגוף בהתאם למורכבות הפונקציה שלהם, ז"א למשל שהאזור בקורטקס המוטורי שאחראי לרגל יהיה קטן בהרבה מהאזור שאחראי לכף יד, למרות שרגל גדולה מכף יד, כיוון שהמוטוריקה של כף יד הרבה יותר מורכבת מהמוטוריקה של רגל.

הקורטקס הסנסורי גם מיוצג בצורה דומה, למשל אזור הלשון תופס מקום ענק בקורטקס הסנסורי (פונקציות חישה גבוהות) למרות גודלה הפיזי הקטן יחסית בגוף.

הפקודה להזיז איבר מתחילה מאזור הנמצא באונה הפרונטלית במקום שנקרא אזור מוטורי ראשוני, בהמשך עוברת הפקודה לאזור מוטורי שניוני אשר אחראי על בקרת היציבה והתנועה, בנוסף אזור זה מקושר לאזורים נוספים רבים אשר מכילים מידע תפיסתי מגוון הנדרש לקביעת יעדים, מטרות ודרכי פעולה, היוזמה לתנועה מגיעה ממקום אחר אשר נקרא Cingulate gyrus.

בהמשך ישנו  קישור חשוב נוסף מהקורטקס המוטורי לשכבות תת קורטיקליות עתיקות באבולוציה כמו גרעיני הבסיס (במחלת הפרקינסון, מחלה תנועתית, נפגעות מסילות הקשורות למבנה זה, הנוירוטרנסמיטר העיקרי שחסר כתוצאה מהפגיעה הינו דופאמין, על כן חלק מן הטיפול במחלה הוא תוספי דופאמין), אשר מעורבים באופן דומיננטי ביצירת זכרון פרוצדורלי , המאפשר שפעול של תבניות תנועה מורכבות שכבר נלמדו בהקשר גירוי/התנהגות מתאים, לעומת זאת האדפטציה של התכנית התנועתית לתנאים הספציפיים של סביבת היישום המיידית מחייבת אינטרקציה עם הצרבלום אותו הזכרנו קודם.

משם יעברו הסיבים עם המידע (שוב תמיד באותה צורה אשר תוארה קודם, נוירונים וסינפסות), למסילה חד כיוונית שנקראת המסילה הקורטיקו ספינאלית (תמונה 6),  משמע סיבים מהקורטקס לספיין (עמוד השדרה), מעמוד השדרה יגיע נוירון מוטורי נוסף לאיבר המטרה אותו הוא יזיז.


לסיכום- יציבה ותנועה מייצגים שלב סופי בשרשרת תהליכים מאוד מורכבת של יזימה, תכנון, בקרה, שימוש בקלט קודם ותגובה לגיריה, ניתן ללמוד הרבה על נושא זה מנפגעי שבץ מוחי באזורים פרה מוטוריים ופריאטליים, ז"א החולה לא סובל משום בעיה מוטורית, או מחולשת שרירים כזו או אחרת, אך כאשר תיתן לו מסרק ותבקש ממנו להסתרק הוא לא יצליח, או כאשר תבקש ממנו