I have just three things to teach: simplicity, patience, compassion. These three are your greatest treasures. Simple in actions and in thoughts, you return to the source of being. Patient with both friends and enemies, you accord with the way things are. Compassionate toward yourself, you reconcile all beings in the world.
From the Tao Te Ching
שני תלמידים בג'יו ג'יטסו מתאמנים זמן זהה אצל אותו המורה, שניהם חזקים וגמישים ושניהם למדו יחד מאותו המורה חניקת משולש. שניהם יודעים את הטכניקה לפרטיה הקטנים ומסוגלים לבצע אותה בדיוק נמרץ בעת תרגול, אולם תלמיד אחד מצליח לבצע את הטכניקה ולהגיע להכנעה בחלק ניכר מהקרבות שלו ואילו התלמיד השני רק לעיתים רחוקות. מדוע יש הבדל כזה ביכולת של שני התלמידים עם ידע דומה ונתונים דומים?
ישנם דברים שהמורה טוב ככל שיהיה איננו מסוגל ללמד את התלמיד והתלמיד צריך ללמוד אותם בעצמו. בניגוד לפרטי הטכניקה שהיא "ידע מוסכם" ידע שניתן להסביר במילים: שים את הרגל על הכתף האחת, הקרסול של הרגל האחת נכנס מתחת לברך של הרגל השנייה וכן הלאה, קיים ידע שלא ניתן ללמדו באמצעות מילים או הדגמה, ידע זה שייך לעולם הזן. בדרכי החשיבה המערבית אין מיחסים את המילה ידע אלא לדבר שניתן להעבירו הלאה וללמדו באמצעות השפה ואילו בדרך חשיבה מזרחית מכירים בכך שקיים גוף ידע שפועל באופן ספונטני מאליו ולרוב מבלי שנהיה מודעים לפעולתו או קיומו. ידע זה מכונה "ידע שאיננו יודע".
דוגמא טובה לכך היא שחקן כדורסל הקולע לסל מזוויות שונות ומרחקים שונים על המגרש. אף מאמן לא יכול ללמד את השחקן בכמה כוח ובאיזו קשת או זווית לזרוק את הכדור כך שיגיע בדיוק לאזור המצומצם של הטבעת, השחקן גם לא יכול לבטא זאת במילים הוא פשוט "יודע" את העוצמה והזווית הנכונה. הידע הזה בדומה ל"ידע המוסכם" גם הוא נרכש כתוצאה מלמידה ממושכת ואימונים ארוכים. אם נשווה את הדבר לתחום הנגינה ניתן לשמוע שני נגני כינור ברמה גבוהה, שניהם יודעים את כל התווים ומבצעים את היצירה ללא זיוף אף בתו אחד ועדיין אחד מהנגנים יתעלה מעל הנגן השני ולעיתים לא תוכל אף להגיד במה הוא היה טוב יותר מהנגן השני. מה שמבדיל בניהם זה ה"רגש" שמצוי בנגינה ואת זה המורה לא יכול ללמד את הנגן. אם שחקן הכדורסל ינסה לחשב כמה כוח ובאיזו זווית הוא צריך לזרוק את הכדור, הוא לא יקלע לסל. אם הנגן יחשוב באיזה כוח ובאיזו מהירות לפרוט על המיתרים הוא לא יצליח לבצע את היצירה. דברים אלה מתרחשים מאליהם ללא מחשבה, ומבוצעים כאשר תודעת המתרגל מכוונת את הפעולה בפשטות וללא מאמץ.
בג'יו ג'יטסו ידע זה שאינו "ידע מוסכם" יכול להיות לדוגמא התזמון הנכון לביצוע כל טכניקה, כיצד להתאים את הטכניקה בצורה שתתאים למצב הרגעי שבו אני והיריב שלי נמצאים, או מה המצב הבא אליו אני צריך לעבור או יכול לעבור. החלטות שצריך לקבל באופן מיידי בסביבה שמשתנה במהירות ובלי הרף כשהיריב שלי כל הזמן מגיב לתנועתי שלי ללא זמן לנתח את המצב או לשקול את תוצאותיו, זאת המורה לא יכול ללמד ולא תקרא בספר.
אכן ניתן לתכנן מראש ולבנות סדרה של מהלכים שמטרתם היא להביא לכדי ביצוע הטכניקה הסופית למשל חניקת משולש, יש לצורת למידה זו יתרונות לתלמיד המתחיל אך גם חסרונות. הראשונה היא שלא ניתן לעולם לעבור על כל המצבים השונים. חיסרון נוסף בדרך זו הוא שמאחר ואני חושב על המהלך הבא ועל התוצאה הסופית של המהלכים אני עלול לפספס טכניקות רבות אחרות אשר הייתי יכול להביא לידי ביצוע בקלות אם הייתי פועל באופן ספונטני וללא מטרה מוגדרת. למשל מתאמן שיתעקש לבצע סדרה של מהלכים שמובילים לחניקת משולש יפספס בריחי ידיים רבים שיכל לבצע בקלות רבה לאורך הדרך. למרות שצורת למידה זו של סדרת מהלכים טובה היא לתלמיד המתחיל, יתכן והיא עצמה תגביל אותו בהמשך אם ייצמד אליה בקנאות יתר.
בזן הספונטניות הזו נקראת "דזה ראן" – "כך מעצמו" הדברים צריכים להתרחש מאליהם ללא מאמץ או מחשבה. לדעתי מה שמפריד בין המאסטרים הגדולים של הג'יו ג'יטסו או בכל תחום אחר אם זו נגינה, אומנות או בחיים עצמם לבין שאר המתאמנים טובים ומתקדמים ככל שיהיו, הוא רמה זו של ספונטניות טבעית. אין הם צריכים לחשוב על המצב הבא או על הטכניקה הבאה הם "יודעים" מבלי מחשבה מה התגובה האידיאלית או אחת מהתגובות האידיאליות לכל מצב. ספונטניות זו גם מאפשרת למאסטרים אלה לפתח טכניקות חדשות שלא היו קיימות בעבר, כלומר הידע הטבעי שהוא הזן מאפשר ליצור ידע מוסכם חדש אותו ניתן לבטא במילים. לעיתים רבות טכניקות רבות מבוצעות מבלי שלמדנו אותן מעולם בעבר ומבלי שהקדשנו לכך שום מחשבה.
במידה מסוימת חלק גדול מההתקדמות שלנו באומנות הלחימה כמו בתחומים אחרים בחיים הוא לא כתוצאה מידע מוסכם או כמות הטכניקות שהמתאמן יודע, אלא דווקא מידע זה שלא ניתן להסבירו במילים אלא רק "להרגישו". ידע זה דורש זמן רב והשקעה רבה לפיתוחו אך ניתן לפתחו ביתר קלות אם בראשית נהיה מודעים לקיומו. הדבר בולט בייחוד בג'יו ג'יטסו בו המורה איננו אומד ומקדם את תלמידו לפי כמות הטכניקות שהוא יודע אלא לפי התרשמותו הכללית מהתלמיד והתרשמות זו אף היא נעשית באופן לא מודע וללא מאמץ או מחשבה.
לסיום כמה עצות שיעזרו לנו להגיע ל"תודעה שאיננה יודעת", קשה להגיד מה כן לעשות כדי לפתח את הידע שאיננו יודע מאחר והאימון הוא מנטלי בעיקרו אך קל להגיד מה לא לעשות. כשאתה מתגלגל עם בן זוגך אל תחשוב על ניצחון או הפסד ורצוי לשם אימון בחלק מהקרבות לפחות לא לחשוב בכלל אלא לתת לאימון להתפתח מעצמו. אל תתרכז בטכניקה אחת ספציפית, אל תנסה לכפות טכניקה בכוח, פעל בסבלנות ובחמלה כלפי בן הזוג, אל תפעיל כוח מוגזם. וזכור שהיריב האמיתי שלך הוא איננו בן הזוג אלא אתה עצמך...