הראיון תורגם מפורטגזית, ברזיל 2004...
ריקרדו דה לה ריוה נחשב כיום לאחד מחמשת ה"מלאכים" של ג'יו ג'יטסו ברזילאי בעולם כולו.
כשרואים אותו אפשר לחשוב שהוא לא התאמן מעולם, ובטח שלו בג'יו ג'יטסו. זאת בגלל מבנה גופו הצנום והחיוך הקבוע על פניו. דה לה ריוה זה שם נרדף לג'יו ג'יטסו טכני ומתוחכם, אין עוד אף לוחם שישנם טכניקות שקרויות על שמו. אחד הכינויים של הג'יו ג'יטסו שלו הוא "שח על המזרון". למרות משקלו הקל, הוא זכה בתחרויות רבות לא רק בקטגורית המשקל שלו, אלא, בקטגוריית ה"אבסולוט" (כל המשקלים). הניצחונות החשובים שלו לדעתו הם רויס גרייסי, רולקר גרייסי ורויילר גרייסי. עוד הישגים : אליפות ברזיל (מקום ראשון), אליפות העולם (מקום ראשון).
ריקרדו דה לה ריוה החל להתאמן ג'יו ג'יטסו בשנת 1980 בהיותו בן 15 אצל קרלסון גרייסי.
הוא אימן כ 3 שנים לאחר מכן (1983) באקדמייה של קרלסון וב 1986 היתה לו נבחרת משלו.
מלבד היותו לוחם, מבין תלמידיו של דה לה ריוה ישנם רבים שזכו באליפויות ג'יו ג'יטסו ו MMA (לחימה חופשית). הבולטים בתלמידיו הם : מינוטאורו (אלוף ליגת הפרייד), מינוטואורו, ווליד איסמאיל, ריקרדו ליבירו, מרסלו גרוסו, אנדרסון סילבה.
שאלה : מה מיחד את הג'יו ג'יטסו שלך ושל בית-הספר שלך?
דה-לה-ריוה : כשהתחלתי להתאמן כמעט כל האנשים העדיפו לשחק משחק עליון ולעבור גארד. אני לא עשיתי את זה בגלל הנחיתות שלי בכוח ומשקל ולכן לא היתה לי ברירה, שכבתי על הגב במשחק הגנתי. המשחק ההגנתי הנפוץ שאחרים עשו מהשומר היה ניסיון להכניע משומר סגור. ההכנעות האופציונליות הם : אמריקנה (בריח כתף), ג'וג'י (נעילת מרפק) או משולש (חניקה), כלומר, המשחק היה מוגבל מאוד ודרש כוח רב בשל כך. אני ניסיתי להוציא משיווי משקל. רבים עשו זאת גם כן, אבל אני התמקצעתי בעניין ונהיתי הטוב ביותר. בסמינרים כיום בכל העולם וגם בברזיל זה מה שמבקשים ממני, סוופים.
כשהתחלתי להתאמן אצל קרלסון, השומר היה חזק וצמוד ואני התחלתי "לפתוח" את המשחק, להוציא את היריב משיווי משקלו ואז לעלות מעליו ולנסות להכניע כשהמשחק הפוך.
מה שעוזר לי הרבה במשחק הזה זו הגמישות שלי בשרירים ובמפרקים.
שאלה : האם ג'יו ג'יטסו הוא רק ספורט או שיש מעבר לכך?
דה-לה-ריוה : בלחימה יש פילוסופיה. באומנות ג'יו ג'יטסו ברזילאי, כל אחד בונה את הפילוסופיה שלו מפני שזוהי לחימה חדשה (60-70 שנים) ולכן אין פילוסופיה כתובה ומרוכזת. משפחת גרייסי הביאה את הג'יו ג'יטסו מיפן ובעוד כמה שנים יהיה לדעתי מספיק ניסיון וחומר כתוב כדי להפיץ לעולם הבנות פילוסופיות. ג'יו ג'יטסו בברזיל זה כמו ילד שגדל.
ביפן, ג'יו ג'יטסו קיים כבר כ-3000 שנים ולכן הדת והפילוסופיה שזורים באומנות. ג'יו ג'יטסו מלמד כל לוחם ערכים כמו כבוד, חברות והתמדה.
ג'יו ג'יטסו זהו ספורט אבל זה טוב גם כ- הגנה עצמית, זה טוב למוח ולמערכת העצבית, ולשחרור מתח. זוהי לחימה שמועילה גם מול סגנונות אחרים (וולה טודו, ופרי פייט).
שאלה : איך אתה מסביר את העובדה שהברזיליים הינם לוחמי ג'יו ג'יטסו ו MMA הטובים ביותר כבר זמן רב ?
דה-לה-ריוה : ג'יו ג'יטסו ברזילאי הוא כמו הכדורגל הברזילאי. זה עיניין של ג'ינגה.
בסמינרים שאני מעביר בכל העולם אני רואה אנשים עם חולצות של קבוצות ברזילאיות וגם של ג'יו ג'יטסו ברזילאי. הברזילאים משתמשים בהרבה טכניקות. לוחמים מחוץ לברזיל מתאמנים הרבה וחזק, אבל לא תמיד צריך להתאמן כל כך הרבה, צריך להתאמן חכם וגם מנוחה זה דבר חשוב.
ללוחמים מחוץ לברזיל אין "malandragem". לוחמים כאלו תקועים במסורת, הם נוקשים ואין להם ג'ינגה. הם לא מצליחים ללמוד תרגיל חדש ותגובה חדשה כי זה שובר להם את המסורת. לוחמים ברזילאים לומדים גם כן את המסורת, אך מהרגע הראשון הם משנים אותה ואת הג'יו ג'יטסו שלהם כדי שיתאים להם יותר. יש לי הורים מספרד אבל למזלי נולדתי בברזיל ולכן יש לי ג'ינגה.
הלוחמים הברזילאים מפסידים גם כן בקרבות אבל כשרואים לוחם ברזילאי הדבר בולט בגלל הטכניקות והתנועה. לברזילאים יש דרך שונה להלחם, פשוט יש להם את זה.
ראיתי לוחמים רבים וטובים במדינות רבות אבל הם נוקשים מדי והם צריכים יותר שחרור וחופש בתנועה. פעמים רבות, כשאני מראה טכניקות לתלמידים זרים, קשה להם ללמוד אותם בגלל הנוקשות. בשורה התחתונה הלחימה בנויה מהלוחמים, כלומר, אם הקרטיסט טוב אז הקרטה יהיה טוב. אם הג'ודוקה טוב – הג'ודו טוב. הלוחם עושה את הלחימה ולא להיפך.
שאלה : מה אתה מעדיף, ג'יו ג'יטסו עם או בלי קימונו, ולמה ?
דה-לה-ריוה : ללא ספק ההעדפה שלי היא עם קימונו מפני שכך התחלתי ללמוד.
לחימה ללא קימונו היא לחימה שדורשת יותר כוח פיזי ופחות טכניקות מפני שאין איפה לאחוז ולכן השליטה הטכנית פחותה. לדוגמה : אם בג'יו ג'יטסו עם קימונו יש 100 תרגילים, אז ללא קימונו יש 10.
שאלה : האם יש לך כמה טיפים להשתפרות באומנות ג'יו ג'יטסו ?
דה-לה-ריוה : הטיפ החשוב ביותר הוא התמדה באימונים. יש לתרגל את הפוזיציות ולהבין את הרעיון שמאחוריהן, הבנה כזו תאפשר חופש ויצירתיות במשחק. המימד הפיסי חשוב אך לא יותר מידי. אני באופן אישי לא אוהב להתאמן על כוח וכושר, אבל זה חשוב בכדי לא להיפצע. חשוב גם שתהיה סיבה ומניע להתאמן.
שאלה : האם תוכל להוסיף משהו למתאמנים באקדמיה לג'יו ג'יטסו ו MMA בישראל ?
דה-לה-ריוה : הלוחם צריך להתחיל להתאמן בצורה ובאווירה הנכונה. ג'יו ג'יטסו זה אומנות רכה, ללא נוקשות ואגרסיביות, יש להבין זאת ולהתאמן כך. זו לחימה חדשה ולכן לאנשים יש ספקות. בסמינרים בכל רחבי העולם מנסים לבחון אותי ואת הג'יו ג'יטסו. אני אומנם זקן אבל עדיין לוקח כל אחד. אם עוברים את ה"חומה" של הספקות והסגירות אז משתפרים. יש להיכנס לבסיס הדברים וללמוד מהטכניקות ומהענווה בפתיחות ובפשטות כדי לדעת דברים חדשים ולפרוץ גבולות אישיים. אני מקווה לראות את המתאמנים בישראל. בהצלחה.
מאז הראיון דה-לה-ריוה מבקר בישראל כל שנה ומקיים סמינרים ואימונים קבועים עם האקדמיה לג'יו ג'יטסו ו MMA בישראל .