התמדה באימונים
היכולת וההבנה שלך כרגע באימון נגזרת ישירות מזמן התרגול שצברת עד עכשיו ומאיכותו. התמדה מאפשרת למים לעצב הרים. אימון איכותי של שנים רבות מתאפשר רק במודעות עצמית, בתקשורת טובה עם המתאמנים האחרים ובסבלנות. עם הזמן, הסיבות שבגללן הגעת לאימון משתנות. יש לפתח מנגנון שיעגון אותך להגיע לאימון גם בזמנים שהסיבות מיטשטשות ומשתנות ויש סכנה שתתחיל לשקר לעצמך לגבי הסיבות של מדוע לא מתאפשר לך להגיע לאימון. תהליך זה נקרא התבגרות של אמן לחימה.
אימון ספציפי
באופן טיבעי, יש לנו נטייה לחזור ולהתאמן בעיקר על הנקודות החזקות בהן אנו בעלי יתרון יחסי בקרב האימון. על מנת לשכלל את היכולות באופן מלא ועמוק, עלינו לצאת מ"איזורי הנוחות" ולאפשר למערכת העצבים לתפקד במצבים לא מוכרים. לעיתים המאמן יזום אימון ספציפי לכל המתאמנים, אך חשוב מכך, רצוי בשלב מסויים לפתוח את המשחק באופן שיחבר את איזורי הנוחות עם מצבים לא מוכרים. החיבור צריך להיות ללא הקשרים של "טעויות מכוונות" על מנת שלא להטמיע טעויות תנועה, אלא יש לחבר בין אזורי הנוחות למצבים החדשים בהורדת טונוס, לקיחת סיכונים גדולה יותר וויתור על האגו.
מיתוסים באמנויות לחימה
ישנה נטייה רבה באומנויות לחימה שונות להאמין במיתוסים. יתכן והדבר נובע מחיפוש אחר משמעות, מהרקע התרבותי העתיק שבו אומנויות לחימה רבות צמחו, או משקרים שיווקיים של מורים. אמונה באנרגיות צ'י, נקודות לחיצה סודיות, כוחות מיוחדים של מאסטרים, משמעות מיסטית לעמידות ולתנועות מסוימות וכדומה, שכיחות בעולם אומנויות הלחימה. יש להטיל ספק רב בכל פעם שנשמעת הערה לגבי מיתוס על מנת לא להתרחק מהתובנות החשובות שאימון בחיכוך הסביבתי מלמד אותנו.
ללמוד כיצד להיות תלמיד
להיות תלמיד זוהי קודם כל החלטה ולאחריה, זוהי משימה לא פשוטה. במיוחד המסגרת בתי ספר לאומנויות לחימה שהמורה לא מעלה את עצמו לדרגת מאסטר. התלמיד צריך להקפיד על כללי המקום, ללמוד, להיות חלק מקבוצה, לכבד את עצמו ואת המתאמנים האחרים, וכו'. וכל זאת מבחירה חופשית.
הבחירה "להיות תלמיד" חייבת להיות מודעת מתוך אחריות זו. אדם שלא בוחר להיות תלמיד, לעולם לא יתפתח בכיוונים שאינו רואה ולא ימצא שותפים ארוכי טווח לדרך באומנויות הלחימה. גם מורה חייב שיהיה תלמיד של מורה אחר.
פרדוקס שכלול היכולת
שיפור המתאמן נחסם בנקודות שהוא אינו רואה ואינו מבין ולכן, לכאורה, בלתי אפשרי להשתפר. שיפור יגיע בדרך כלל כפריצות דרך אקראיות ולא כגרף מתון. העובדה שהמתאמן אינו מבין היכן אזור החסימה שלו, מונעת ממנו אפשרות לתרגל ולשכלל איזור זה באופן ממוקד. בכדי "להזמין" פריצות דרך ולאפשר להן לקרות, יש לפעול בשני מישורים כלליים: האחד, ללמוד איך ללמוד. למידה טובה מתרחשת באופן טיבעי ומודע ללא דפוסים והרגלים המגבילים פתיחות לדבר חדש. השני, להקשיב למורה שכנראה עבר פריצות דרך דומות בשנות נסיונו.