ביום 13.06.11 בית המשפט המחוזי בפתח תקווה גזר את דינו של סב אשר רצח את נכדתו בת ה-4 והשליך את גופתה לירקון.
במסגרת הטיעונים לעונש (הליך המתקיים לאחר הכרעת הדין, אשם/לא אשם, ובו המורשע מציג את הנימוקים להקל בעונשו) טען הסב כי בשל מומחיותו והכשרתו באומנות לחימה המכה אשר הרגה את נכדתו הפכה לקטלנית.
כמובן, שבית המשפט המחוזי דחה את הטענה וכתב: "...מי שמכיר בכוח ידיו וביכולותיו ומכה ילדה קטנה בת 4 בידו החזקה, הרי הוא מתכוון לגרום למותה ולא רק צופה את מותה".
מגוחכות טענת הסב מהווה פלטפורמה לכתיבת מאמר זה אשר בו אנסה להסביר את המשמעות המשפטית של חגורה שחורה באומנות לחימה או אומן לחימה.
כבר שנים אני שומע את האמרה או הנחה או הסברה, כי מי שמחזיק או קיבל חגורה שחורה באומנות לחימה הוא מוחזק מבחינה משפטית כמי שנושא נשק קר ואף יש כאלו אשר הרחיקו לכת והוסיפו כי הוא למעשה מחזיק בנשק חם והוא מחויב ברישום במשטרת ישראל.
מהסוף להתחלה. אין חוק הקובע חזקה (חזקה (פרזומפציה) – מתוך נתון מסוים יש להניח נכונותה של עובדה או מצב עובדתי מסוים למשל: חזקת החפות, חזקת ידיעת החוק וחזקת החתימה על מסמך מאשרת הבנת והסכמה למסמך) כי אדם בעל חגורה שחורה מוחזק כנושא נשק חם/קר ובתי המשפט, בפסיקותיהם, לא קבעו (לפחות לעניות ומיטב ידיעתי) חזקה מעין זו אלא, בכל פעם שהתעוררה הטענה כי אדם הוא אומן לחימה או בעל חגורה שחורה, על הטוען היה להוכיח מומחיות, יכולת מיוחדת, מיומנות וכו'.
במילים אחרות, היות ואין חזקה בחוק הקובעת כי בעל חגורה שחורה מוחזק כנושא נשק חם/קר, הרי שבבתי המשפט יש להוכיח טענה זו בכל מקרה ומקרה ובהתאם לנסיבות העניין.
הרציונאל המשפטי העומד מאחורי הדברים האמורים ומדוע אין חזקה בנושא החגורה השחורה מתבססים על מספר נימוקים עובדתיים ומשפטיים:
אין הגדרה בחוק לאומן לחימה או לחגורה שחורה – החוק אינו מגדיר או מסדיר מיהו והתנאים לאומן לחימה או חגורה שחורה, ולכן העדר חקיקה יביא לאנדרלמוסיה שיפוטית. מורים/מאמנים/מכונים לאומניות לחימה קובעים בצורה אינדיבידואלית וסובייקטיבית מיהו אומן לחימה או מי יקבל חגורה שחורה, לכן החלטות סובייקטיביות אלו ללא כל פרמטר אחיד ואובייקטיבי יוצרות חוסר וודאות ואחידות בהגדרה המקצועית לחגורה שחורה או אומן לחימה.רק בישראל ישנן אומנויות ושיטות לחימה רבות ומגוונת אשר עוסקות בתחומים שונים, וכל אחת מהן יכולה להתפרש כאומנות לחימה עדינה ו/או מתונה או אגרסיבית ו/או מזיקה מאוד או הומאנית או כל פרשנות כזו או אחרת אשר תינתן על ידי אותו אדם.
מכאן, שהקושי בהגדרת אומנות הלחימה, השפעתה והשלכותיה מקשים מאוד על הבנת אופי והשלכות אומן הלחימה ונושא החגורה השחורה.
אומני לחימה או בעלי חגורות שחורות למיניהם, הינם בני אדם שונים, בעלי יכולות פיזיות שונות, ברמת ניסיון והבנה שונה וכמובן בגילאים שונים ולכן, הרב גוניות בין אומני לחימה יוצרת קושי בסיסי לקביעת הגדרה חוקית לעניין אומן לחימה וכמובן רמתו או יכולתו או מסוכנתו של אומן לחימה.
המכנה המשותף לנימוקים המפורטים (אין מדובר ברשימה סגורה) הוא, כי חגורה שחורה או אומן לחימה אינם בעלי הגדרה אחידה ואובייקטיבית הנשענים על פרמטרים ברורים ואחידים ולכן יש צורך ברור לבחון כל מקרה לגופו.
לפיכך, בהליך משפטי (בד"כ פלילי) בכדי לטעון כי אדם הינו אומן לחימה ו/או בעל חגורה שחורה יש להוכיח את יכולות, כישורים, ניסיון ופרמטרים נוספים אשר יבחנו לפי המקרה.
במידה והוכח בבתי המשפט (בד"כ על ידי הפרקליטות), כי התוקף הוא אומן לחימה או נושא בחגורה שחורה ובעל יכולות, ידע ומיומנות בתחום הלחימה, הרי שבתי המשפט יחמירו בעונשו של התוקף אך הדבר לא ישמש כהחמרה ישירה, אלא פשוט תהיה התייחסות לכך בגזר הדין.
כמו כן, גם אדם הטוען לשימוש בהגנה עצמית והוכח כי הוא אומן לחימה או בעל חגורה שחורה ויכולות בתחום הלחימה, גם אז קביעה זו עלולה להתפרש לרעתו היות ויכול היה לעשות שימוש מתון או מידתי ביכולותיו (אך שוב כל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו).
ככל שהוכח בבית המשפט כי אדם הוא אומן לחימה ובעל יכולות ומיומנות מוכחת בתחום הלחימה, הרי שהדבר עשוי לשמש כנגדו היות והוא מחזיק באמצעי או יתרון על פני האדם הסביר ודבר זה יוצר לכאורה אפליה (משום שגם אדם המחזיק באקדח ברישיון יכול להיות מופלה לרעה לכאורה על ידי בתי המשפט).
ושוב נחזור למסקנה הסופית, אין חזקה משפטית בדין הקובעת כי בעל חגורה שחורה נושא בנשק חם או קר, וכל מקרה יבחן לגופו על ידי בית המשפט לפי הנסיבות והראיות אשר יוצגו בפניו.