יש פה כמה חובבי ג'ורדן פיטרסון אז מילה עליו ועל ג'יוג'יטסו.
אחד הדברים העיקריים שהפרופסר מדבר עליהם הוא התרופה לסבל של החיים. נשמע מופרך, אבל מה שהוא טוען זה שיש רגעים בהם הכל מתרכז לנקודה "מושלמת", ואלה הרגעים שאנחנו צריכים לשאוף אליהם.
אז מה זאת הנקודה המושלמת? זה הרגע בו מספר שלבים (levels) משתלבים זה בזה בצורה נדירה (יחסית) והעוגה גדלה. כלומר, זה לא נעשה על חשבון מישהו אלא להיפך, כולם יוצאים מורווחים. זאת גם הנקודה בה אתה מביא את עצמך לנקודה טיפה מעבר לקצת גבול היכולת שלך, כי זה הרגע בו אתה מתפתח תוך שמירה על ביטחון, ובפעם הבאה זה כבר כן בגבול היכולת.
בחודשיים האחרונים לא ראיתם אותי במכון בגלל פציעה בברך. לא ברור בדיוק מה הבעיה אבל ככל הנראה מדובר במתיחה במיניסקוס. אני בפיזיותרפיה ונראה שיש שיפור איטי שבסופו אני מקווה לחזור להתאמן (עם החשש הכבד שזה יחזור שוב).
כל פעם שהתאמנתי בעבר, היה לי קל מאוד להפסיק. אתה עייף, אז אתה מפספס אימון, אתה לא מרגיש טוב אז אתה מפספס אימון, נשארת מאוחר בעבודה, אז אתה מפספס אימון... פתאום עברו חודשיים וזנחת לגמרי ואין לך כח לחזור.
זה לא ככה בספורט הזה בכלל ובמכון הזה בפרט. אני-פאקינג-מת-לחזור! וזה כאילו ברור: אתה מתגעגע לחבר'ה, אתה מתגעגע להזיז את הגוף, אתה מתגעגע לאתגר וללמידה של הדברים החדשים... אבל מעבר לכל זה - אתה מתגעגע לנקודה המושלמת: הרגע בו שני אנשים שמעריכים אחד את השני, ונותנים כבוד, דוחפים אחד את השני לקצה גבול היכולת תוך שמירה על ביטחון. כי זה הרגע בו כולנו לומדים ומתפתחים, ובפעם הבאה זה נהיה קצת יותר קל.
מתגעגע ומקווה לחזור בקרוב! ❤️ בהצלחה לכל מקבלי החגורות בטקס הקרוב!