• Yoni Ziv

שח וג'יוג'יטסו

הרבה אומרים שגיאוגיטסו זה כמו שח, אבל אני לא בטוח שגם אלו האומרים זאת מבינים עד כמה. ישנם הרבה קווי דמיון וכל מי ששיחק שח טיפה מעבר לרמה של מתחיל יוכל להתחבר לרעיונות.

נתחיל מזה שמשחק השח מחולק לשלשה שלבים, כמובן שאפשר לנצח או להכנע בכל אחד מהשלבים אבל בגדול החלוקה היא כזו

שלב הפתיחה, בד"כ משוחק "על פי הספר" יש עשרות פתיחות מפורסמות ומספר בודדות מפורסמות יותר וכמעט כל מי שאינו מתחיל גמור ישחק לפי אותן פתיחות. גם באומנויות הלחימה מתחילים בעמידת מוצא,שהיא בעצם עמדת פתיחה, יתכן שמתחילים בשומר או בעמידה, מנסים לתפוס שרוול ודש ובעצם לבסס את נקודת המוצא. בשלב הזה יש לכל שאלה תשובה, אם הוא מחזיק פה תעשה ככה,ואם הוא מוריד רגל שמאל לרצפה, תזוז ימינה עם האגן ותעשה מספריים.

בנקודה מסויימת עקב מספרן הרב של האפשרויות ומגבלות זכרון המוח האנושי מתישהו יוצאים מתבנית הספר והשבלונה נסדקת. בשלב הזה יכול להיות שנפלת למלכודת, מט סנדלרים או גיליוטינה ומבנה הכלים על הלוח התערבב בצורה כזו שכבר אי אפשר לזהות מאיזו פתיחה התחלנו.

כאן מתחיל השלב השני, ה middle game או משחק האמצע בתרגום חופשי.

משחק האמצע הוא הקרב עצמו, צריך לשמור על המלך, לא לאבד כלים, ולא לשכוח לתקוף ולנסות לנצח, יש אינסוף אפשרויות וטקטיקות וחשוב לזכור עקרונות ורעיונות מרכזיים הרבה יותר מלנסות לזכור מהלכים. לאט לאט הכלים מוחלפים ומתמעטים ,וגם השחקנים נשחקים ומתעייפים. במידה ואף אחד לא נכנע עד כה אנו מגיעים לשלב הend game, הסיום.

בד"כ בשלב הסיום נשאר המלך עם מספר מלווים מצומצם על הלוח וכל מהלך חייב להיות מחושב בקפידה, היריב שוכב על הגב, שומר צוואר ואתה מנסה להגיע להכנעה, יתכן ולא תצליח והשעון יצלצל ויתכן שבשניה האחרונה הוא יתפוס אותך לא מוכן, יכתיר מלכה ויעשה לך בריח רגל, הכל חייב להיות זהיר ומדוייק.

השחמטאי רודולף שפילמן אמר: "שחק את הפתיחה כמו ספר, את האמצע כמו קוסם ואת הסיום כמו מכונה" הכי נכון והכי גיאוגיטסו בעולם

יש אנשים כישרוניים במיוחד שמשחקים כמו קוסם בכל השלבים, בשבילנו שאר בני האדם כדאי ללמוד כמה פתיחות וסיומים לפי הספר.

מלבד מבנה המשחק גם הטכניקות בגיאוגיטסו מאד מזכירות שחמט, אני יוצא להתקפה מסויימת שמתפצלת למספר אפשרויות בסגנון מזלג עם הפרש או הרץ, ריתוקים, הכנעות ועוד.

קו דמיון נוסף הוא החלוקה הלא רשמית בין משחק מודרני לold school, כמובן שהמשחק המודרני מנצח והרבה יותר מתוחכם אבל יש משהו נעים ורומנטי בטכניקות הold school. אמנם קצת נאיבי אבל ברמה החובבנית מי שיודע old school יכול להסתדר לא רע בכלל.

הנקודה האחרונה והחשובה מכולן היא הדרך להשתפר – חובה להניח את האגו בצד, לא להתבייש להכנע, שוב ושוב, ולתרגל כמה שיותר. ברגע שפוחדים לאבד ניקוד, שפוחדים לפתוח את ההגנות זה השלב בו נתקעים, זה קל להגיד אבל קשה מאד לבצע, זה לא חוכמה לוותר על האגו מול מישהו בדרוג גבוה ממך, החוכמה האמיתית זה לוותר על האגו מול מישהו בדרוג נמוך ממך, מול חברים, מול משפחה, מול מתחילים וכו. ברגע שהאגו זז הצידה והכניעה אינה בושה אפשר לנסות דברים חדשים ולפרוץ את הגבולות.




189 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול