• שאול זגהר

עבודת גמר (MMA) קורס מדריכים - אריאל פיסחוב


אומנויות לחימה משולבות, הוא ענף ספורט לחימתי תחרותי אשר מציב שני לוחמים בקרב גופני פנים מול פנים שבו מותר השימוש במגוון רחב של אומנויות לחימה ללא שימוש בנשק. ייחוד של ענף מתאפיין בשילוב כלל תחומי הלחימה : כושר גופני ברמה גבוהה, אגרופים, בעיטות, הפלות, מפרקים, ברכיות, תפיסות, בריחים, חניקות עד למגור אחד הלוחמים (knockout או הכנעה) .


סגנון לחימה זה דורש מהלוחם להיות מיומן ובעל יכולות גופניות גבוהות בכלל תחומי הלחימה. ה- MMA משלב בתוכו שלושה מימדים מעולם אומנויות הלחימה:


- מימד העמידה – מכיל טכניקות ושיטות מהקראטה, איגרוף קלאסי, איגרוף תאילנדי, וטאקוונדו. -


- מימד הקרקע – מכיל טכניקות ושיטות קרב מג'ודו, היאבקות, וג'יו-ג'יטסו.


- מימד הביניים – מכיל טכניקות של הפלה והטלה של היריב מעולמות הג'ודו והאבקות.


כאשר שילוב אומנויות לחימה בצורה שונה אצל הלוחמים, יוצר צורות וסגנונות קרב אשר, יוצרים ענף עשיר ורב גווני שמושך אליו מתמודדים ומעריצים מכל רחבי העולם.


היסטורית הענף


היסטוריה מוקדמת

אומנויות הלחימה קיימות מאז קיימת האנושות, החל מהשרדות בסיסית ללא ציוד בעזרת הגוף בלבד ,בראשית האנושות כנגד בעלי חיים, ועד לפיתוח טכניקות של הגנה והתקפה במצבים שונים בעזרת הידיים והרגליים כנגד אנשים ואף שימושן של אומנויות הלחימה כתחביב.

לכל אורך ההיסטוריה היו ניסיונות ליצור את שיטת הלחימה הטובה ביותר, האולטימטיבית, שאינה מגבילה עצמה לשיטה מסוימת. העדויות הראשונות לאומנות לחימה כזאת ניתן למצוא באולימפיאדות הראשונות ביוון שהתרחשו במאה ה-8 לפני הספירה. אומנות לחימה בסגנון חופשי נודע באותם ימים בשם "פאנקרטיון" - כשמה ביוונית "בכל הכוח ובכל היכולת" - שילוב בין גראפלינג וטכניקות הכאה המזכירות טכניקות איגרוף קלאסי. היוונים האמינו באותה תקופה כי הפאנקרטיון הוא ספורט האלים. זאוס מלך האלים לימד את בנו הרקולס, והוא בהיותו חצי אל וחצי בן אדם, לימד את בני האדם אומנות זו.

מאחר שהאולימפידה בראשיתה התבססה על אמונת באלים ובהערצתם, הפאנקרטיון היווה את ענף הספורט הנערץ ביותר באותם ימים באולימפיידה. בנוסף אומנות לחימה זה שימשה כאומנות הלחימה הקרבית הרשמית של הצבאות היוונים בעת העתיקה.


היסטוריה מודרנית


ההשוואה בין אומנויות הלחימה המודרניות ביניהן האבקות (גראפלינג) ואיגרוף קלאסי ותאילנדי (סטרייקינג), והשאלה איזה גישה טובה יותר, הובילו למספר אירועים מכוננים שמשם התפתח ענף ה- MMA רשמית למה שהוא היום:

הראשון, באנגליה בשנת 1887 ,הוחלט רשמית להציב גראפלר נגד סטרייקר, הטובים באותה תקופה ולהכריע איזה אומנות לחימה טובה יותר. הסטרייקר- ג'ון ל.סוליוון, אלוף העולם באגרוף במשקל כבד אז. נגדו התייצב הגראפלר- ויליאם מולדוון , אלוף העולם בהיאבקות יוונית רומית אז. בקרב, ויליאם המתאבק הטיח את ג'ון המתאגרף ללא הפסקה במזרן עד שהראשון הוכרז כמנצח בהחלטת שופטים. הקרב לא שכנע את הצופים והמעריצים של שני האלופים בשאלה איזו גישה עדיפה. מאותו קרב מפורסם בו השתתפו שני אלופי עולם, גדלו הניסיונות ומספר הקרבות שבחנו שאלה זו. בעקבות הקרב בשנת 1887 ,המשיכו קרבות ההשוואה והתפשטו בעולם כולו ואף הגיעו לברזיל. קרבות ההשוואה עודדו את הלוחמים והמתמודדים ללמוד ולרכוש כלים וטכניקות משתי הגישות: סטרקינג-איגרוף, ואיגרוף תאילנדי, וגראפלינג-האבקות (רומית ומודרנית. אז הג'יו-ג'יטסו עוד לא היה מוכר) וכך נוצרו קרבות וולה טודו (קרבות הכל הולך-הכל מותר)

תחרויות שנעשו כבידור הקהל תחת הקרקס.


בשנת 1915 ,הגיע לקרקס בברזיל אומן הג'ו ג'וטסו מיטסויו מאדה. מאדה הגיע מיפן בכדי לקדם וללמד את אומנות הג'ודו (שהיא נגזרת של הג'ו ג'וטסו) במערב, ולמעשה עשה זאת דרך השתתפות בקרבות קרקס. לאחר כשנתיים שמאדה השתתף בקרבות הקרקס, בשנת 1917 ,קרלוס גרייסי, הבן הבכור ממשפחת גרייסי, (שאביו-גסטאו גרייסי, היה אחד מבעלי הקרקס בו השתתף מאדה), החל להתאמן בג'ודו וג'ו ג'וטסו לאחר שצפה במאדה בקרבותיו. קרלוס התאמן אצל מאדה מספר שנים, ולאחר מכן החל לאמן בעצמו ג'ודו בריו. הליו גרייסי, האח הצעיר ממשפחת גרייסי היה ילד חולני בעל גוף שברירי ולא יכל להתאמן עם אחיו ומשפחתו ולכן ישב באימוניהם וצפה בהם מתאמנים באופן קבוע. הליו למד את הג'ודו, והתעמק במיוחד בלימוד ותרגול הג'ו ג'וטסו, אומנות לחימה של הסמוראים המכילה טכניקות להטלות וללחימה על הקרקע תוך התעלמות ממידותיו של היריב, לחימה שהתאימה לגודלו ולמצבו הרפואי של הליו.

ב- 1931 הליו ואחיו הקימו בריו את אקדמיית גרייסי לג'ו ג'וטסו מתוך כוונה להפיץ את המסורת את שם המשפחה, בנוסף הם אתגרו את הלוחמים והמכונים המוכרים ביותר בהאבקות והביסו אותם בקלות בעזרת הטכניקות של הג'ו ג'וטסו. בכך התפרסמו וזכו לאהדה רבה.


שנים מאוחר יותר גרסת הג'ו ג'וטסו שבה התאמנו משפחת גרייסי זכתה לשם ג'יו ג'יטסו ברזילאי. בתמונה הליו גרייסי מייסד אומנות הלחימה ג'יו ג'יטסו ברזילאי. כ-60 שנים לאחר מכן בשנת 1993 בארצות הברית, דנבר קולרדו, בן המשפחה רוריון גרייסי, הקים תחרות שתהיה דומה באופייה לוולה טודו- תחרות לחימה בעלת איסורים מינימליים. הוא קרא לתחרות בשם UFC – CHAMPIONSHIP FIGHTING ULTIMATE (אליפות הלחימה האולטימטיבית). משם התחרות התפרסמה בכל רחבי העולם באמצעי התקשורת . בנוסף מתחרים החלו לאמץ טכניקות ממספר אומנויות לחימה, מה שעזר בעקיפין ליצירתו של סגנון מודרני נפרד הידוע בשם אמנות הלחימה המשולבת ה-MMA כפי שאנו מכירים אותו כיום. בתמונה הפרסומת ל 1 - UFC



חוקת הענף

לענף ה MMA ,אין חוקה מוסדרת למרות שהענף קיים רשמית מעל ל-20 שנים. אך, מאחר ואין חוקה רשמית, המתאמנים ומאמני הענף מלמדים ומתאמנים לפי חוקת ה UFC ,הליגה הגדולה ביותר בעולם לאומנויות לחימה משולבת.


חוקת הענף התחרותי-UFC


ראשית, הענף ה MMA נתפס על ידי רבים כענף ברברי שהלוחמים בו הם לא יותר מגלדיטורים מודרנים. אך גלדיטורים אלו הם אומני לחימה ברמות הכי גבוהות ובעלי יכולות גופניות אתלטיות שאין כמוהם, ובנוסף ליכולותיהם הפיזית,הם מלאי כבוד והערכה ליריבים שלהם. החוקים והאיסורים שקיימים ב ufc אינם היו מתאפשרים ללא הכבוד והערכה שיש ללוחמים האחד לשני. דוגמא שניתן לראות בקרב תחרותי או הישגי כאשר אחד הלוחמים מכה בטעות באשכיו של היריב, יעצור את הקרב במיידי ויתנצל בפני יריבו ויחדש את הלחימה בלחיצת ידיים לאות הבנה שמדובר בטעות. במקרים רבים לא ניתן מיד להגיע להבנה כי מדובר בטעות מהלחץ והאדרנלין שגובר על הלוחמים, ובמידה ושיקול דעתם של הלוחמים מתערער בקרב יתערב השופט ומסביר ללוחם ששגה ואת הטעות שעשה ונותן לו אזהרה ראשונה. במידה והלוחם חוזר על השגייה בשנית יקבל אזהרה נוספת שעלולה לפגוע בניקודו אצל סגל השופטים. האיסורים שקיימים ב ufc ועלולים לפגוע בהערכת הלוחמים ואף לפסילתם, הם: אסור לנגוח, להכניס אצבעות לעיניים,למשוך בשיער, לירוק, לנשוך, מכות למפשעה, מכות לעורף ואזור עמוד השדרה הצווארי, מכות לגורגרת, הפעלת לחץ על האצבעות, לזרוק את היריב מחוץ לזירה, והחשוב ביותר- אסור לברוח מהזירה, כל אלה אסורים לחלוטין ב mma וב ufc בפרט.


חוקת נצחון הפסד ותיקו


מלבד האיסורים שצויינו כל השאר מותר פרט לטכניקות או פעולות מסוימות בזמנים מאד ספציפיים. למשל, מותר לתת ברכיה לראש של היריב אך לא בזמן שהוא נוגע עם יד ברצפה. איסור זה בא לתת מענה לסיטואציה בה לוחם אחד נמצא על ידיו וברכיו ולמעשה לא מסוגל להגן מפני בעיטות לראש. היות שבריאות הלוחם ב MMA-ראשונה בחשיבותה יש שימוש נרחב בהחלטת הנוקאאוט הטכני .(TKO (שופט יכריז על נוקאאוט טכני כאשר יזהה שהלוחם אינו מסוגל להגן על עצמו בצורה אינטליגנטית ויתערב על מנת למנוע המשך נזק ללוחם שתחת אש. כאשר מתאגרף נופל בקרב אגרוף השופט מאפשר לו להתאושש על ידי ספירה עד 10 ובמצב כזה מתאגרף יכול לספוג נזק מצטבר רב. ב mma, לעומת זאת, לא מאפשרים ללוחם שנפל ולא מסוגל לקום להמשיך, וזאת כדי למזער את הנזק שהלוחם סופג. סיבה נוספת לסמן לכניעה (לדפוק- TAP (היא במידה שהלוחם מוצא עצמו תחת רצף של מכות שאינו יכול לעצור, או שקיבל מכה שלא מאפשרת לו להמשיך לחטוף מכות, נאמר שבר, כתף פרוקה או סתם מכה לכבד. סיבה נוספת לכניעה היינה הכנעה דרך המפרקים של הלוחמים. המפרקים שלנו נעים בכיוונים מסויימים ובצורות מסויימות. כשנרצה לקחת את האיבר לכיוון הנגדי ממה שהמפרק מרשה לנו או להגיע מעבר לטווח התנועה(כמו שהלוחמים מנסים לעשות אחד לשני מלבד החבטות והמכות בלחימה), נרגיש כאב חזק מאד שיוביל לכניעה כדי למנוע פציעה חמורה ואף מצב בלתי הפיך, ולכן דופקים מיד ומסמנים לכניעה. במידה שהקרב מגיע לקיצו ללא הכרעה בהכנעה, אבדן הכרה, נוקאאוט או נוקאאוט טכני, ההחלטה הולכת לשופטים. שלושה שופטים שנקבעו על ידי ועדת האתלטיקה מנקדים כל סיבוב, כאשר הלוחם שיזם יותר, פגע יותר, שלט יותר ותפקד טוב יותר יקבל ניקוד של 10 נקודות ויריבו יקבל 9 נקודות. לעיתים, כאשר השליטה מוחלטת ייתכן שהניקוד יהיה 10:8 לטובת מנצח הסיבוב. כאשר לוחם עובר על החוקים ניתן להוריד לו ניקוד כך שסיבוב יכול להסתיים גם בתוצאה 9:9 .לאחר שלושה סיבובים מסכמים את הנקודות והלוחם שקיבל את הניקוד הגבוה ביותר הוא המנצח. חשוב לציין, לרופא הזירה יש הסמכות לעצור את הקרב במידה שהנזק ללוחם גדול מדי, אפילו אם הוא לא חושב כך ורוצה להמשיך להילחם. כל החוקים הללו נועדו לשמור על הלוחם השני מלהיפגע , מדובר בענף ספורט עם חוקים רבים והגבלות רבות עוד יותר, בו הלוחמים הם ספורטאים מקצוענים ברמה הגבוהה ביותר, הכבוד ההדדי גדול והדאגה לשלומם היא בראש סדר העדיפויות (אולי אחרי הרייטינג).


לבוש וציוד בענף


בתחילת דרכו של ה UFC ,כל לוחם היה רשאי לעלות עם ציוד וביגוד המייחד את אומנות הלחימה שלו, למשל: לוחמי הג'יו-ג'יטסו היו רשאים לעלות לקרבות לבושים בחליפת ה GI המסורתית שלהם, וכמו כן מתאגרפים היו רשאים לעלות עם נעלי איגרוף וכן גם המתאבקים השונים שנלחמו בזירה המפורסמת. אך כיום ישנו יישור קו בנושא וכל הלוחמים והלוחמות רשאים לעלות במכנסיים, מגן שיניים, מגן אשכים, תומך קרסול, כפפות MMA וחזיית ספורט (לנשים) בלבד, כלומר הלוחמים הגברים עולים ללא חולצה, מלבד אלו אסורים כל פריטי לבוש נוספים.


באימונים ולא בקרבות רשמיים, יש שימוש בציוד מגוון יותר, הן מבחינת ציוד מיגון הכולל: מגן ראש, מגני שוקים, מגני מרפקים וברכיים, והן מבחינת הלבוש המתיר באימונים ראשגארד -חולצת אימונים בעלת שרוול ארוך, וטייץ לגברים ול