top of page
תמונת הסופר/תשאול זגהר

אומנות הפסקת האימונים

עודכן: 19 בספט׳ 2019

ג'יוג'יטסו לא מתאים לכל אחד. צריך להתאמץ, להזיע, לשלם, להקשיב למדריך, להיכנע כל אימון, לקום מהספה אחרי יום עבודה ארוך לפחות פעמיים בשבוע ולהגיע לאימון. הסיפור שתלמיד מתחיל מספר לעצמו כשהוא מתחיל להתאמן יכול להחזיק אותו בלופ תקופה מסויימת אבל לא לאורך זמן. ראיתי הרבה תלמידים מתחילים שהסיפור שלהם החזיק אותם באימונים שנה, שנתיים ואפילו שלוש שנים. אני רוצה חגורה שחורה. רוצה להגן על עצמי. להיות אלוף הארץ. לקבל ביטחון עצמי. קראתי בלוגים שלמים של תלמידים מתחילים שמפרטים סיפורים על יתרונות האימונים ומהן התובנות ה"גבוהות" שהאימונים נותנים להם. החיים מתקדמים, הסיפורים משתנים. כשסיפור של תלמיד נחלש, קשה לו יותר להתאמץ, להקשיב למורה, להזיע, להיכנע כל אימון, לשלם ולקום מהספה בזמן פעמיים בשבוע. זה הבסיס לג'יוג'יטסו, הרבה לפני סוויפ מגארד. מתחילות להתעורר אצלו ספקות לגבי האימונים והספקות בדרך כלל מומרות להאשמות חיצוניות. פתאום המדריך לא כל כך טוב/חכם/יפה/מלמד, הקבוצה אלימה/חלשה/מיותרת, אין חניה/זמן, המחיר של האימונים לא מוצדק, יש קבוצה/שיטת לחימה/תורת אימון הרבה יותר טובה באיזור וכו. בדרך כלל מתעורר אפילו כעס או זלזול. הרבה פעמים פגשתי תלמיד כועס/מזלזל. לא שהוא מראה לי את תחושתו, אבל קשה להסתיר את זה. אני יודע שהוא בתהליך של הפסקת האימונים, הוא עוד לא מזהה את זה. לפעמים אני נותן דחיפה קטנה לזרוז התהליך. חבל שיסבול הרבה. תלמיד שיקר לו מידי - מקבל אימונים בחינם. תלמיד שאין לו זמן - מקבל שיעורים בזמן שנוח לו. יש עוד זרזים לתהליך. המחסום של האשמה החיצונית נעלם ואין ברירה אלא להתבגר או לעזוב. כשתלמיד מזהה שהוא כועס או מזלזל על הקבוצה או על המדריך, העיצה שלי היא להביט במראה, להודיע למדריך ולעזוב את הג'יוג'יטסו בשקט. זה הרבה יותר מכובד מלהמשיך להגיע, לפזר כעס ומירמור בין חברי הקבוצה ולאחר מכן להפסיק להגיע מבלי להודיע למדריך. כמו שאמרתי, ג'יוג'יטסו לא מתאים לכל אחד וזה בסדר גמור. אנשי ג'יוג'יטסו ותיקים לא מספרים לעצמם סיפורים. הם פשוט מחוייבים לעצמם ולאימונים ותוך כדי האימון משתדלים לא להיות מטומטמים ולא להפצע.

15 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page