מזמן לא הסברתי לעצמי מדוע אני מתאמן בג'יו ג'יטסו ואומנויות לחימה משולבות. הסיבה לכך אני סבור, שזהו המצב שבו אני נמצא במצב של זרימה ולכן איני צריך הסברים. לפעמים, כשמגיע תלמיד חדש או בשיחה עם חברים שלא מתאמנים אומנויות לחימה, שנשאלת השאלה "למה אתה מתאמן" או "מה זה נותן לך" התשובה מורכבת מדי ולכן תמיד חסרה.
אימון באומנויות לחימה נותן מענה מצויין למטרות רבות. כושר גופני, הגנה עצמית, יציבה טובה, כיף, תחושת ביטחון, יכולות תנועה וגמישות גופנית ומחשבתית. כל אילו מתממשים תוך מספר חודשים עד שנים בודדות. לכן רבים מפסיקים להתאמן לאחר תקופה קצרה יחסית ולאחר שהגשימו את מטרתם הראשונית כשהגיעו לאימון הראשון.
במובנים רבים ניתן לומר שג'יו ג'יטסו הינה אומנות לחימה שגדלה עם המתאמן בה. הג'יו ג'יטסו ממיס מחסומים גופניים ומנטלים ומאחורי חסימות אילו ישנם אופקים חדשים להשקיף עליהם. לכל אדם ישנו מבנה אישיות המיחד אותו, והאתגרים של הג'יו ג'יטסו מתנקזים למבנה האישיות היחודי ונותנים למתאמן תמונת מראה פנימית אמיתית ואפשרות לשינוי.
התקדמות בג'יו ג'יטסו אינה קבועה. ישנן תקופות שלמרות האימונים הרבים וההשקעה – לא מרגישים שום התקדמות. הסיבה לכך היא המחסומים האישיים. תחילה, מחסומים גופניים של גמישות, קואורדינציה, כושר גופני. ולאחר מכן, מחסומים פנימיים של הבנה, חשיבה, רגש, יכולות אילתור, תודעה, אופי וכו'. התקדמות בג'יו ג'יטסו לעיתים מופיעה בצורת הארות של קפיצת מדרגה פתאומית. זה קורה בדרך כלל לאחר פריצת מחסום אישי ועליה לקומה גבוהה יותר.
האימון בג'יו ג'יטסו מצריך כנות למצבך הנוכחי ואמונה באפשרות המתמדת לשיפור. זו הסיבה שקשה מאוד להתאמן בסוג כזה של אומנות לחימה. אימוץ של סגנון חיים בג'יו ג'יטסו מצריך אופי מסויים. יש דברים רבים שקל יותר לתרגל ללא צורך בהצבעה ישירה לחסמים האישיים.
בג'יו ג'יטסו אין מטרה. המטרות משתנות כל הזמן בהתאם להולך בדרך זו. דרך של אימון הינה תהליך, והתהליך הוא המטרה. ג'יו ג'יטסו מאפשר מציאת אוצרות בצידי בדרך, שרק מעטים יכולים להעריך. רבים עוזבים את הדרך ונכנעים לעצלנות בדמוי אילוצים. פריצות הדרך המשמעותיות נמצאות היכן שרק לוחמים בודדים ממשיכים בשקט ובהתמדה. אחריהן הכל ממשיך כרגיל.