באומנות ג'יו ג'יטסו ברזילאי אין משתמשים במכות יד ובעיטות מכל סוג שהוא. כיוון שמדובר על שיטת לחימה, נראה שהדבר מגביל ומונע מהשיטה ומהמתאמנים בה להיות יעילים, אפקטיבים ובעלי פרספקטיבה רחבה וראליסטית ללחימה.
יתכן ותתעורר השאלה מדוע להגביל את מרחב אפשרות הפעולה (לאותו תחום) מראש? מדוע לא עדיפה האפשרות ללמוד שיטת לחימה רחבה ובעלת אפשרויות פעולה גדולות בהרבה על מנת לגבור על יריב?
שאלות אילו הינן שכיחות בקרב תלמידים מתחילים והן משמשות כאסטרטגיה שיווקית לשיטות לחימה רבות מקבוצת ה"אנחנו יודעים ומלמדים את מה שקורה באמת ברחוב".
באופן אישי, שאלת הפרקטיות של הג'יו-ג'יטסו אינה מעסיקה אותי כלל, אך גם לשאלה זו אתייחס מאוחר יותר.
ברצוני לעסוק בסיבות הצבת כללים וחוקים ברורים של כללי המשחק בג'יו ג'יטסו.
אנו צומחים וגדלים כל הזמן, אך חיי היום יום שלנו מציבים גרויים שונים מתחומים שונים באופן מתון בדרך כלל, שבהם אין אפקט חד משמעי ומהיר לרוב ההחלטות והתגובות שנקיים. גם אם לאחר זמן מה ישנן השלכות על פעולותינו, קל מאוד לשכוח או לקשר את התוצאה לפעולה באופן שגוי או לא מדוייק. מאחר וכל כך קל לשגות לגבי ההשלכות של רוב פעולותינו השיגרתיות, לא מתעוררת השאלה : איך ניתן לבצע פעולות באופן טוב יותר?
השאלה תתעורר כאשר נחווה תוצאה לא רצויה באופן מידי וברור.
על מנת לאפשר לפעולותינו לקבל השלכות בעלות אופי מהיר וברור, צריך לצמצם את גבולות גזרת הפעולה. עלינו למקד עצמנו לסביבת משחק סטרילית ולקבל את כללי המשחק של אותה סביבה. נדמה אולי שאפשר לנצח במשחק שח אם השחקן ירמה או יהפוך את לוח המשחק, אך בכללים של משחק שח זה לא נחשב ניצחון, וטפשי יהיה לראות זאת אחרת. או לכל הפחות מי שיראה בכך ניצחון לא ידע שח לעולם.
שחקן שח מקבל על עצמו את החוקים והכללים של המשחק. הפרש יכול לנוע לאחד מהריבועים הסמוכים לריבוע שעליו הוא נמצא, אבל לא לאותה עמודה, שורה או לאותו אלכסון. יש להניע את כלי המשחק לסרוגין, וכו...
החוקים אומנם מגבילים את אפשרויות הפעולה אך ממקדים את השחקן ודורשים ממנו תחכום וחשיבה מעמיקה "בתוך הקופסה" של כללי המשחק, והמשחק בתמורה, מקנה לשחקן מראה והצבעה מהירה ומדוייקת לתגובה נכונה או מוטעית. לצד הנאה כמובן. מיומנות בשח יכולה להתפתח בתוך הכללים של שח. וליתר דיוק, כל מיומנות נרכשת בתוך ה"קופסה" של אותה מיומנות עצמה. כלומר, על מנת להעמיק ולשכלל מיומנות במצבים מסויימים, עלינו לגרום לאותם מצבים להופיע לעיתים תכופות ובוריאציות שונות ורבות ככל האפשר לאורך זמן. הגבלת התחום מעלה את תדירות מצבים אילו. ללא הגבלת התחום, יתכן שהמצבים לא יגיעו כלל או שכהסיטואציה תגיע, לא תהיה לי כלל שליטה עליה. הבדיחה ש"מומחה יודע יותר ויותר על פחות ופחות עד שהוא יודע הכל על כלום" מצביעה על כך בהומור.
יתרון נוסף ב"קופסה", שהיא מאפשרת פעולה וחשיבה שמחוצה לה. כדי לחשוב מחוץ לקופסה עדיין צריך קופסה...
מכאן אני רוצה לגעת בפרקטיות של ג'יו ג'יטסו. בכדי שאומנות לחימה תהיה קשורה ללחימה, יש לבחור סדרת חוקים וכללים שבהם יש חיכוך סביבתי אותנטי ולתרגל במסגרת החוקים האלה. לעומת זאת, כשמגדירים באופן מלאכותי (כתוצאה מבטיחות, חוסר הבנה, אמונות טפלות, שמירה על תבניות תנועה מסורתיות) סדרה של כללים וחוקים, ניתן לקבל את היתרונות של שיפור מיומנות, אך לא מחוייב מכך שהפן הלחימתי ישתכלל, כיוון שבלחימה ההתנגדות של התוקף תהיה תמיד אותנטית (בהנחה שהתוקף לא עשה את אותה טעות).
דוגמא טובה לכך היא כל אותן טכניקות לחימה אשר מתורגלות אך ורק כנגד התקפות קבועות מראש ולעולם לא יכנסו לפעולה מול התנגדות אותנטית בקרב. לכן אפשר לראות כשרונות גדולים בטכניקה שרמת הלחימה שלהם נמוכה מאוד. נכון לומר, שתבניות התנועה שהם מתרגלים מפריעות להם אפילו לתגובה ספונטנית.
חוקים של משחק הנשענים על חיכוך סביבתי אותנטי, אינם רק משפרים לנו את איכות אומנות הלחימה, אלא גם מזקקים ולעיתים מנפצים את תבניות התנועה המסורתיות והקבועות מראש ונותנים לנו שיעור חשוב על כנות וחיבור עם המציאות שהן קרקע פוריה לרוח של אמת.
ג'יו ג'יטסו , שעוסק בחיכוך סביבתי אותנטי, גם אם מוגבל, מלמד אותנו עקרונות של התמודדות מול התנגדות אמיתית. עקרונות שניתן להשליך מחוץ לקופסה. עקרונות שמתגלים רק לאילו שהתרגול התקיים בתוך הקופסה בהתמדה ובמודעות במשך זמן רב. עקרונות אילו ישפרו את העמדה בלחימה ללא חוקים משתי סיבות : האחת, הבנת עקרונות לחימה מול התנגדות אמיתית שיסיעו בכאוס מול כל אחד גם כשאין חוקים. והשניה, שיתכן ויתאפשר להוביל את היריב לקופסה, ששם יש יתרון ברור.
תרגול אומנויות לחימה "ראליסטיות", בדרך כלל גורר חוסר הבנה כיוון שלא ניתן לתרגל אותן בהתנגדות אמיתית כשלעצמן, מסיבות בטיחותיות, ולכן כדי להעמיק בהן מעשית, הדרך הטובה ביותר היא להתאמן בכמה קופסאות בו זמנית.
הפער בין התרגול הלקוי לבין התוצאה הרצויה, בדרך כלל מתמלא באופן לא מודע באמונות ובמיתוסים שנקראים לעיתים "רוחניות". רוחניות שלא בוחנת עצמה ונשענת על חוסר הבנה.
אומנויות לחימה "יעילות" ללא כללים, מובילות לתרגול בחוסר חיכוך סביבתי אותנטי עקב בטיחות, שמוביל לתבניות תנועה לא רלוונטיות, שעלולות להוביל לחוסר כנות ולחוסר חיבור עם מציאות קרבית, שמוסברות כ"רוחניות" מופרכת.
אומנויות לחימה כמו ג'יו ג'יטסו, איגרוף, אומנויות לחימה משולבות, ג'ודו, האבקות, קיק בוקס וכו.. אמנם מגבילות עצמן לחוקים וכללים אך אפקטיביות בשל כך לאפשרויות הקרביות שגם מחוץ לגבולות הגזרה שלהן, והן ראליסטיות יותר מה"ראליסטיות".
מעבר לפן הלחימתי שבאומנות הלחימה, רוחניות בריאה תצמח רק ברוח של אמת וחיבור עם המציאות.