הנחת יסוד לפני שמדברים על השיטתיות היא שלכל אדם, ברגע שהוא בוחר בכך, יש יכולת בחינה עצמית ובקרה עצמית.
מי שרוצה לנסות ולהבין את התרגול, צריך לצאת מעצמו ולבנות הרגל לבקר גם דברים נכונים וגם טעויות.
בלי היכולת להסתכל על עצמנו מבחוץ בכנות, אין אופציה להשתפר דרך הראש.
אף אחד מאיתנו לא במבחן. בקבוצה ובאופן כללי אין סיבה להרגיש במבחן כשמתרגלים ג'יו ג'יטסו. התרגול הוא המטרה ולאו דווקא צבע החגורה.
מומלץ מאוד בתהליך הלימוד להיעזר בדיעותיו של מדריך / פרטנר לתרגול באופן כנה וצנוע על מנת לקבל משוב טוב. בנושא הזה חשוב מאוד לציין ולהבין שיש כימיה שונה בין אנשים ולא כולנו יכולים לקבל פידבק שיועיל לנו מאנשים מסויימים. ככל שאנחנו בקשר טוב יותר ללא רגשות התנצחות או תחרות עם אנשים בקבוצה ככה יהיה לנו קל יותר לקבל מהם פידבק שיעזור לנו.
במהלך התרגול, העשייה שלנו היא תהליך מעגלי של : תכנון --> הבנת המצב --> ביצוע פעולה עם הגוף.
כאשר אנחנו מנתחים את מה שהיה, סדר ההסתכלות והבחינה הוא כמו מעגל העשייה מכיוון שאמנם שלושת השלבים בתהליך שזורים זה בזה, אך בכל זאת הביצוע נשען על התכנון בשילוב עם הבנת המצב.
שיטת אבחנה לסיטואציה נתונה:
- בתכנון -
1. מה נכון היה לעשות באקט הנתון, האם ידעתי מה לעשות?
2. האם אני מגיב או יוזם את המעשה בתכנון. אני רוצה לבחור אם להגיב או ליזום. האם אני רציתי להתחיל את האקט וזה מה שעשיתי או שהגבתי וזה הרס לי את התכנון.
3. האם יש לי בראש את הצעדים הבאים שכנראה יקרו כתוצאה ממה שעשיתי. זאת אומרת האם הכנתי לעצמי תרשים זרימה בסיסי
בראש של מה יכול לקרות בצעדים הבאים.
- בהבנת המצב -
1. האם אני רואה ומבין נכון את המצב שבו אני נמצא? (יתרון / חסרון, מנח גוף, מרכז שיווי משקל שלי ושל היריב). ישנם חוקי אצבע
שיפורסמו במאמר נפרד שמפרטים את הנושא.
2. האם אני רואה ומבין נכון מה היריב רומז עם גופו שהוא הולך לעשות? רמזים בתנועות ידיים ובתנועות הגוף.
- בביצוע -
1. אם תכננתי טוב והבנתי נכון מדוע כן או לא הצלחתי במהלך הזה שקרה/קורה הרגע? סיבות אפשריות - תפיסה במקום לא נכון, תזוזה לא מספיקה, יותר מדי כח, מעט מדי כח וכו...
2. האם התזוזה והביצוע יוצאים לפועל כמו שהתכוונתי? אם ההתנהלות לא רציפה ואני לא מצליח ליישם באותם מצבים את הביצוע שאני רוצה. פתרון טוב - דרילים. דרילים בונים לנו פרדיגמות תגובה של הגוף לסיטואציות קרב נפוצות. מייצר ביצוע דומה ורציף לסיטואציה נתונה.
איך לזכור מה היה?
כל אחד מאיתנו התברך בזכרון טוב יותר או טוב פחות אך ישנן שיטות. אפרט כאן על משהו שאני מכיר ברמה האישית ומאוד עוזר.
צריבה לזכרון במלל: כשאנחנו אומרים בקול משהו לעצמנו וגם לבן זוג במהלך התרגול, זה באופן אינסטינקטיבי נצרב לנו יותר טוב בזכרון. פשוט ככה המוח שלנו עובד.
בזמן הפעולה עצמה שעשיתם או שעשו לכם, כאשר זיהיתם את הטעות בהתהוותה, מומלץ להגיד בקול מה ולמה זה קרה כדי שבסוף הספרינג תוכלו להיעזר בזכרון הזה כדי להבין מה עשיתם ומה אתם רוצים לשפר.
אחרי שצרבתם ועבדתם קשה על צריבה, כדאי גם לשפר את הטעות בסיבובים הבאים.
התקדמות דרך הראש והתקדמות דרך האינטואיציות
כאשר בן אדם עובר את תהליך החשיבה הזה שבכוונה מתחיל בתכנון, עובר דרך הבנת המצב ובסוף נבחן בביצוע, הוא יכול לפרק ולשפר שכלית את מה שהוא רוצה לעשות.
לגוף שלנו יש כמובן את היכולת לזכור אינטואיטיבית בשרירים ובתגובות הלא רצוניות את פרדיגמת ההתנהלות למצבים מוכרים וכך הוא מפתח לבד את התגובות שלנו למצבי הקרב. החסרון בזה שזה גם תוקע בן אדם הרבה זמן בתוך פרדיגמת ההתנהלות שאליה הוא התרגל ואז קשה לשנות את המשחק.
תהליך שינוי המשחק בעיניי הוא paradigm shift שזה אומר לצאת מהשיטות המוכרות שאליהן התרגלת ולנסות לאמץ (לאחר ניתוח שכלי של השינוי שאני רוצה לעשות) תזוזות אחרות ושיטות אחרות. להרחבה בתחום הפרדיגמות ואיך נכון להתייחס למשחק ניתן לקרא את המאמר שגדעון כתב על הנושא.
איך נכון לבנות לוחם ג'יו ג'יטסו מצויין?
אולי זה מתחיל בפרדיגמות נכונות של התנהלות פיזית בתוך הקרב ואז בתהליך שבירת פרדיגמות אישי, בתמיכת מורה שיוצרת קפיצה/קפיצות מדרגה ברמה.
אולי לא צריך להיות מצוין אלא רק לתרגל באופן עקבי כדי להנות מהאימון ומהחבר'ה.
נתון לפרשנות אישית של כל אחד.
disclaimer אין בדברים לעיל שום הבטחה לשיפור. אני מציע דרך הסתכלות מסוימת על תהליך הלימוד של מיומנות והוא מתאים לאנשים מסוימים בעוד אנשים אחרים ימצאו דרכים שונות לחלוטין כדי להשתפר.