נתחיל מכמה עובדות בסיסיות, מהגדול לקטן. ברזיל היא פדרציה של מדינות, כמו ארצות הברית. מדינת ריו נמצאת די באמצע, ותושבי העיר, שמכנים את עצמם קאריוקס, בטווחים גם שהם במרכז העולם... יש בריו משהו כמו שישה מליון איש, בערך פי 5 יותר מתל אביב. אבל קו החוף לא ישר שם, והעיר נבנתה על אדמה שהתפנתה כל פעם שהורידו חתיכת ג׳ונגל. ולכן היא לא מסודרת בקו ישר כמו שרגילים מהארץ. בגדול העיר מחולקת לשני חלקים, צפוני עני יותר, שכולל גם את אזור התעשיה והמסחר, שדה התעופה הבינלאומי, ואיצדיון המרקנה, ואזור דרומי קצת יותר עשיר ומסודר, שבגדול מה שמעניין לנו בו הוא השכונות קופקבנה, איפנמה לבלון ולגואה. יש עוד אזור חדש יותר בדרום שנקרא בהה דה טיז'וקה, אבל אין לי יותר מדי להגיד עליו. חוץ מכל זה, בכל האזורים בעיר, יש את הפאבלות, שנראות קצת כמו מחנות פליטים. איך לא לטעות ולהגיע לפאבלה בטעות? לא ללכת ברחובות עם עלייה גדולה. הפאבלות באזור הדרומי ממוקמות על הפסגות שבין האזורים שתוכננו לשכונות הרגילות. באזור הצפוני גם ככה לא מומלץ להסתובב בלי סיבה, ובלי לדעת לאן הולכים. בכל מקרה, הפאבלות היום הן הרבה יותר מסודרות ממה שרואים ב"עיר האלוהים", ולחלק מהן יש ממש ש.ג מסודר עם שומרים שכפופים לקארטל שהפאבלה שייכת אליו. הרחובות שגובלים איתן הם לא מסוכנים כמו שהיה פעם, אבל באופן כללי עדיף להשאיר את החשיפה אליהן לזמן שכבר יותר מכירים את העיר.
אז נלך לפי הסדר, איך שנוחתים, מומלץ לקחת מונית מסודרת מהשדה לאזור הדרומי. חברת מוניות מסודרת אחת נקראת "רדיו טקסי", ובטח יש כבר עוד, לא כדאי ליסוע עם משהו שנראה מפוקפק, ההבדל של 20 שקל שאולי ייקחו יותר לא ישנה את כלכלת הטיול. אם כבר מדברים על כסף, אז ברור שהשער והמחירים משתנים מתקופה לתקופה, אבל באופן כללי הטיסה יקרה, אז כדי שהמחירים היותר זולים שם יתחילו להשתלם, לא כדאי ליסוע לפחות מחודש. אז לקחנו מונית מהשדה, ועכשיו כדאי לתת לנהג כתובת שהיא פינה של שני רחובות, כדי שירגיש שקצת מכירים את העיר, בניגוד לכתובת שהיא מספר של רחוב, שכל תייר ייתן. הנסיעה לקופקבנה תהיה משהו כמו 40-45 דקות אם אין איזה פקק משוגע במיוחד. לא להילחץ מזה שנוהגים שם בטרוף, מתרגלים לזה.
עכשיו הגענו לקופקבנה כנראה (בכל זאת שם האימונים), יש כמה דרכים להשתכן, תלוי בזמן שיש ובתקציב. לטיול ארוך כדאי להתחיל מכמה ימים באכסניה (חדר פרטי או אפילו מעונות משותפים), כדי להכיר אנשים שלאו דווקא מתאמנים. יש תרבות גדולה מאוד של זרים שגרים בריו, וזה עוזר להכיר אותם במיוחד אם לא יודעים את השפה. שזה עוד קטע – ברזילאים כעקרון לא מדברים אנגלית. ברור שזאת הכללה, ותמצאו הרבה אנשים שכן, אבל אחרי נסיונות שמתדרדרים לפנטומימה מאוד מהר, הרבה מטיילים מבינים שעדיף ללמוד כמה מילים בפורטוגזית כדי להקל פחות או יותר על כל דבר. אופציה נוספת לדיור זה לשכור דירה מרוהטת (TEMPORADA) יש סוכניות מקומיות ומלא סוחרים עצמאיים שעושים שידוך בין תיירים לבעלי דירות, ואפשר לחפש גם בפורומים של התרמילאים-אחרי-צבא, שמעברים טלפונים ואימיילים של בעלי דירות. תהיו מוכנים לשים פיקדון מראש, ולחוזים בשפה לא מוכרת שלא היו מביישים את "אפי" מארץ נהדרת... כמובן שתמיד אפשר לישון גם במלון, אבל זאת אופציה שנשאיר לתיירים אמריקאים ויפנים. הכי חשוב זה למצוא מקום שקרוב לאיפה שמתאמנים, ואז הכי נוח ללכת ברגל למקום שבעצם נרצה להיות בו מקסימום זמן ופעמים. כדאי לקחת בחשבון שקופקבנה זה מקום מאוד צפוף ולפעמים יש ממש פקקים של הולכי רגל על המדרכות, ולכן המרחק מהמכון זה פקטור קריטי.
אוקיי, יש דירה, על איפה להתאמן וכמה אני לא אכתוב פה, נשאר לחשוב קצת על מה לעשות חוץ מהאימונים, על אוכל, ועל פתרונות חרום כאלה ואחרים. לגבי אוכל, לכל סוג של טעם ותקציב יש תשובה. כעקרון כל המצרכים עולים בין חצי לשלושת רבעי מהארץ, חוץ ממה שמיובא שעולה אותו הדבר או אפילו יותר. את הערך הכי גבוה כמו תמיד, אפשר למצוא בסופרים. שימו לב שיש כמה רשתות כמו ZONA SUL ("האזור הדרומי") עם סניפים שפתוחים 24 שעות, אבל כמו AM/PM הם יקרים בהתאמה. כדאי למצוא את הרשתות עם סניפים שמקבילים לחצי-חינם, כמו MUNDIALS ועוד, לפי איך שזה נראה מבחוץ כל ישראלי כבר יידע להבדיל איזה חנות יקרה ואיזה זולה. למי שאין כח לבשל, יש עוד כמה אופציות – מסעדות של קומידה א קילו (אוכל במשקל) או קיוסקים בפינות רחוב. בקיוסקים לוקח קצת זמן להתרגל לאיך להזמין, אבל האוכל מעולה ויחסית זול, לא להתבייש להידחף למקומות שנראים מפוצצים מקומיים, קודם כל הרוב מאוד ידידותיים ויישמחו לעזור לתיירים מבולבלים, ודבר שני זה עדיף על מקומות שדאגו להיות מאוד ברורים למי שלא מבין, אבל לוקחים על זה תשלום בהתאמה. יש רשת שנקראת Big-Bi או לפעמים Big-Nectar, שהיא ממש אחלה ויש לה די הרבה סנפים בקופקבנה/איפנמה. מסעדות של קומידה א קילו הן גם חוויה כיפית, ולא יותר מדי יקרה, שימו לב שהמחיר בחלון הוא בד"כ ל100 גרם, אז תעשו את ההכפלה לבד. נכנסים לוקחים צלחת, מעמיסים מהבופה, שוקלים, משלמים ויושבים לאכול. בהרבה מהמסעדות האלה גם מציעים דיל של אוכל ללא הגבלה, אבל לדעתי עדיף ללכת למסעדה שמתמחה בבשר (או פיצה) ללא הגבלה אם מאוד רעבים, וזה נקרא שוהשקריה (CHURRASCARIA), שזה בתרגום חופשי – מקום של על-האשים לבשר, או הודיזיו (RODIZIO) לפיצה או אוכל אחר. במקומות של הפיצה הארוחה מחולקת לפיצות מלוחות בהתחלה, ואחר כך פיצות קינוחים, חוויה מעניינת שאין במקומות אחרים. הערה אחרונה בנושא האוכל – יש בשוהשקריות לפעמים בר-סושי חופשי למנות ראשונות שכלול במחיר הארוחה, למי שאוהב את זה, זאת הזדמנות מטורפת לאכול כמה סושי שרוצים במחיר זול, והדגים טריים ישר מהים...
זהו, סיימנו להתאמן ולאכול, עכשיו יש קצת זמן להנות מהחופש, למי שלא יותר מדי עייף, יש כמה אטרקציות כיפיות שהן לא המסלול הלעוס והמשעמם של הר-הסוכר, פסל-ישו, וסיור מודרך בפאבלות. קודם כל יש את הים וכל מה שקשור אליו. קאריוקאס מתים על ספורט, ובשבת וראשון נתיב אחד של הכביש של הטיילת סגור למכוניות, ואפשר סתם להסתובב שם בכיף (יש כל מיני דוכנים ושטויות כאלה). עוד אטרקציה שהרבה אנשים לא מכירים זה גלשני אוויר (HANDGLIDING ) מהפסגות שמעל העיר, אחלה חוויה לראות הכל מלמעלה ולא מוקף במיליון תיירים מעצבנים במיקום יקר מדי כמו האטרקציות הרגילות שהזכרתי. למי שיש עדיין כח, יש מסלולי טיול ממש שאפשר לחפש בכל אתר של מטיילים, ויש גם טיפוס על ה"סלע של גאביה" (PEDRA DA GAVEA), שרוב האנשים לא מכירים. צריך לשאול מישהו שמכיר, כי המסלול מתחיל ממש בין כמה בתים ליד סאן-קונרדו, ומשם מתחיל שביל שעולה דרך הג'ונגל לפיסגה. זה משהו כמו 3-4 שעות הליכה, ויש ברזילאים שעושים את הכל בריצה. חוץ מזה ריו היא עיר גדולה כמו כל מקום אחר בעולם, אפשר להקדיש כתבה שלמה לבארים וחיי לילה (בחצי משפט, באשו דה גאביה בימי שני ורביעי, לאפה בסופ"ש ושינאניגנז באיפנמה כל יום) אבל ההמלצה הכי גדולה שלי למי שנוסע לבד, או אפילו עם חברים, כדי שלא תהיה חווית בדידות גדולה, זה לקחת כמה שעורים פרטיים בפורטוגזית כדי באמת להבין מה קורה מסביב.
קניות של דברים שצריך – גי אפשר לקנות בחנות של אטמה באזור הצפוני, או בסנטה קלרה 33 (נראה כמו בניין מגורים אבל בעצם קניון עם כמה חנויות של BJJ/MMA) או לשאול אנשים במכון. בגדים וכאלה, רשת זולה אחת היא CITY COL, שמבטאים משהו כמו שיטיקווו (בולעים את ה-ל בסוף המילה). יש קניון עם מחירים נורמליים שנקרא RIO SUL (ריו הדרומית) , בדיוק מעבר למנהרה שיוצאת מלמי (LEME, צפון מזרח קופקבנה). להיזהר ברגל במנהרות, הרבה פעמים עדיף לקחת אוטובוס.
לחרום כדאי לקחת מראש כמה מספרי טלפון של חברים מהמכון, כדי שאם מסתבכים יהיה מישהו דובר שפה שיכול לעזור. יש עורכי דין שמתאמנים – תהיו חברים שלהם, זה בטח לא יזיק הרבה מהם חגורות גבוהות. היחידות של המשטרה (Policia Militar) ועיריית ריו (Guarda Civil) הם לא אנשים שרוצים להסתבך איתם בשום צורה. נוסעים להתאמן ולהנות, תהיו ילדים טובים ואל תעשו שטויות (כל ישראלי יודע מה הגבול של שטויות). בכל מקרה אני מניח שיהיו כל מיני שאלות/תגובות/תוספות אבל נראה לי שזה מספיק בשביל ההתחלה... BOA SORTE...
ניתן לכתוב בתחתית עמוד זה שאלות, תגובות ותוספות. נתייחס לכל דבר...