מאסטר הג'יו-ג'יטסו הברזילאי ביקר את חסידיו בת"א
ריקרדו דה לה ריבה, המאסטר של ה- ג'יו-ג'יטסו ברזילאי, נחת בארצנו לסדנה אישית שהעניק לחניכיו המקומיים. לזמן תל אביב הוא סיפר איך חטף מכות בים כשהיה בן 15, ומדוע ימליץ לבן שלו ללכת דווקא לכדורגל:
"כשהייתי בן 15 אני והאחים שלי הסתבכנו במכות בחוף של ריו, והיינו צריכים לברוח. אחר כך התחבאנו בבית וקיללנו. אבא שלי, שהיה אדם חכם, אמר לי שאם אני רוצה להצליח להכות בחזרה בפעם הבאה, כדאי שאלמד את התחום הזה בצורה רצינית, וכך התחלתי ללמוד ג'יו-ג'יטסו. מאז לא הסתבכתי שוב בקטטה, אז עד היום אני לא יודע אם הג'יו-ג'יטסו עובד כשהולכים מכות. בכל מקרה, אני ממשיך להתאמן גם בריצה".
כך לדבריו גילה המאשטרה ("מאסטר" בפורטוגזית) ריקרדו דה לה ריבה, בן 45, את אמנות הלחימה המזרחית העתיקה, שבאמצעותה קנה לעצמו שם עולמי בתחום. שלושים שנה לאחר אותו מרדף גורלי, כשברקורד שלו שבע אליפויות עולם, אחד מבתי הספר המצליחים בעולם לג'יו-ג'יטסו ברזילאי ושיטת לחימה מקורית משלו הנלמדת במרכזים בכל רחבי העולם, הגיע בשבוע שעבר דה לה ריבה לתל אביב להנחות את חניכיו בארץ הקודש סדנה בת שבוע.
יד על הכותל המערבי
אם מעולם לא שמעתם על ג'יו-ג'יטסו ברזילאי, אתם לא לבד. הענף, שכבר קנה לו נפשות רבות בארצות הברית, ביפן, באירופה וכמובן בברזיל, נמצא בארץ בחיתוליו. מדובר באמנות לחימה על הקרקע, שכמו ענפי ספורט נוספים הפופולריים בברזיל - כדורגל, כדורעף וקפוארה למשל - מבוססת על גמישות ועל זריזות.
אלא שלדברי דה לה ריבה, הג'יו-ג'יטסו מיועד לכל אדם באשר הוא, ולא רק לשריריים ולגמישים. "מה שמעניין אותי היום זה לקחת אנשים שלא יודעים ג'יו-ג'יטסו בכלל וללמד אותם", אומר דה לה ריבה בריאיון לזמן תל אביב. "לקחת אתלט גבוה וחזק מעניין אותי פחות. האתגר הוא לקחת מישהו, אפילו בן ארבעים, שמעולם לא התנסה באמנויות לחימה ושלא יודע לזוז, וללמד אותו.
למטילים ספק מומלץ להעיף מבט במאשטרה עצמו - גבר צנום ונמוך קומה, בעל קיבורת זרוע ממוצעת מינוס ומראה כללי של מתכנת מחשבים. אם מוסיפים את הצניעות וההומור העצמי, מקבלים את ההפך המושלם לדימוי של מאסטר אמנויות הלחימה משרה האימה.
בעקבות ההמלצה של אביו, החל דה לה ריבה ללמוד ג'יו-ג'יטסו בדוג'ו של קרלסון גרייסי, בן למשפחה המיתולוגית הנחשבת למפתחת העיקרית של הענף. ב-1986 פתח בריו מרכז משלו - "דה לה ריבה ג'יו-ג'יטסו", וכיום השיטה שלו נלמדת בעשרות מרכזים הפרוסים בארצות הברית, ביפן, בקנדה, בספרד וגם כאן בתל אביב, באקדמיה לג'יו-ג'יטסו שפתח תלמידו ונציגו בישראל גדעון זגהר.
איך היית מסכם את השבוע כאן?
"מעולה. אני מרגיש כאן בבית כי תל אביב דומה מאוד לריו: הים, השמש. כל מה שאכלתי כאן - אהבתי. הביקור בירושלים היה עבורי חוויה רוחנית. תמיד ראיתי את הכותל בטלוויזיה, והפעם ממש הגעתי והנחתי עליו את היד. זה היה רגע מיוחד".
דה לה ריבה התוודע גם לחיי הלילה התל אביביים, כשמארחיו לקחו אותו לבר "15 דקות" בארלוזורוב. "דברים כאלה למשל אני לא יכול לעשות בברזיל, אשתי לא נותנת לי", סיכם.
מה מאפיין את לוחמי הג'יו-ג'יטסו הישראלים לעומת עמיתיהם בעולם?
"יש כמה הבדלים. ביפן למשל אף אחד לא שואל שאלות. אם אני אגיד שם למישהו לדפוק את הראש בקיר, אז זה מה שהוא יעשה. בארצות הברית לעומת זאת הם ספקנים מאוד בנוגע לכל טכניקה חדשה, אם היא עובדת או לא, ומרבים לבחון אותה. בישראל הגישה פחות או יותר מאוזנת. שואלים שאלות, אבל עדיין נותנים כבוד.
"דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא שבכל פעם שלימדתי כאן תרגילים עוד באותו היום התלמידים ניסו ליישם אותם בקרבות עצמם, וזה דבר מעולה".
"מאסטר בכל מובן"
מי שארגן את הגעת דה לה ריבה לארץ הוא גדעון זגהר, מייסד "האקדמיה לג'יו-ג'יטסו ו MMA" שבעצמו התאמן תקופה של כשנתיים בדוג'ו של דה לה ריבה בקופה קבנה. "הדבר הכי פחות חשוב מבחינתי בביקור הזה היה הטכניקות שדה לה ריבה לימד", אומר זגהר.
היה לי חשוב שהתלמידים פשוט יראו את הבן אדם, שיראו מאסטר בכל מובן, לא רק באמנויות לחימה אלא גם בחיים. אדם נחמד וצנוע. זה חשוב שהתלמידים גם יראו שאפשר להיות טוב כל כך בתחום וגם להיות ערכי ולא בריון".
למה ג'יו-ג'יטסו ברזילאי?
"כל אחד יכול להתחיל מסיבה אחרת: הגנה עצמית, בניית ביטחון עצמי, כושר. אחרי שנכנסים לזה מגלים מטרות נעלות יותר. מגלים שזו אמנות ברמה גבוהה מאוד, אמנות עם אופק אין סופי, שכל מי שעוסק בה צריך להתמיד וכל הזמן לתקן את עצמו".
צביקה שוורץ, מתלמידיו הוותיקים של זגהר, מדבר על הג'יו-ג'יטסו כדרך חיים: "מבחינה פיזית אתה מגלה על הגוף שלך כל מיני דברים שלא האמנת, וגם בהיבט הנפשי יש דברים שאתה מגלה רק מתוך ההתמדה במשך השנים. יש פה אחווה אמיתית, בלי מאבקי אגו, וזו באמת הדרך של דה לה ריבה".
רגע לפני שעלה המאשטרה דה לה ריבה למטוס בחזרה לברזיל ביום שני הוא סיפר כי דווקא בנו יקירו ממאן ללכת בדרכיו ואינו עוסק כלל בג'יו-ג'יטסו ברזילאי.
זה מפריע לך?
"בכלל לא. עדיף שילך לכדורגל. יש בזה יותר כסף".