מאמרים

חגורות בג'יוג'יטסו

לצבע החגורה בג׳יוג׳יטסו ניתן משקל-רב (פעמים רבות רב מידי).
אני לא מכיר עוד אומנות לחימה שמתעסקת כל כך הרבה בהבדלים שבין חגורות הביניים ושמקיימת תחרויות שמחלקות למקצים לפי צבע החגורה.
ישנם סרטוני ״חשיפת מתחזים״ ברשת סביב החגורה השחורה ופעמים רבות נהוג לשאול ״שחורה של מי?״ כל בעל חגורה שחורה בתחום.
ישנם קריטריונים שונים בין בתי הספר השונים.
 
יש מועדונים שמקיימים בחינות, יש כאלו שמעבירים קורס באינטרנט ויש כאלו שנותנים חגורה רק למי שמנצח תחרות או רק למי שמשלם למועדון.
 ניתן למצוא גם את תופעת ה- sandbagging בתחום, תופעה של עיכוב דרגות על מנת לזכות בתחרויות.
יחד עם כל הבלאגן הזה ישנו סדר. ישנם קריטריונים + קווים מנחים מהארגון המוביל בתחום - IBJJF.
הקריטריונים של ה- IBJJF בתוספת הקריטריונים של המועדון הם שיקבעו מי זכאי לקידום בדרגה באופן שיהיה מקובל הן ע״י האקדמיה של הלוחם והן ע״י שאר האקדמיות בענף.
 
אז לפני שנצלול לתוך הנושא של החגורות בג׳יוג׳יטסו- קצת רקע:
החגורות באומנויות הלחימה הומצאו ע״י מייסד הג׳ודו, ג׳יגורו קאנו, אשר ראה שלשחיינים היפניים המתקדמים היה סרט שחור סביב המותניים.
הוא אימץ את הרעיון לקודוקאן, בית הספר הגבוה לג׳ודו אותו פתח ב1882, והפריד ככה את התלמידים החדשים (לבנות) ואת התלמידים שידעו את הבסיס (שחורות).
ההתקדמות היית בדרגות ה״דאן״ על גבי החגורה השחורה.
כחלק מהמסע של נציגיו של קאנו להפיץ את הג׳ודו לעולם, הגיע ב1936 מאסטר בשם מיקונוסוקה קאוואישי לפריז וייסד לראשונה את שיטת החגורות הצבעוניות.
הוא עשה את זה מכיוון שזיהה את הצורך בתרבות המערבית לחיזוקים לעיתים דחופות.
משם הקודוקאן אימץ את שיטת החגורות החדשה ואחריו עוד שיטות לחימה רבות נוספות (בעיקר יפניות כמו קרטה, נינג׳יטסו וכדומה).
משפחת גרייסי פתחה את האקדמיה ב- 1952 והנהיגה שיטת חגורות שבה כל התלמידים היו חגורות לבנות.
כאשר היה תלמיד אשר החל את ההשתלמות בהדרכה, הוא היה מקבל חגורה כחול בהיר. כאשר היה מסיים את ההשתלמות והופך להיות מדריך הוא היה מקבל חגורה כחול כהה.
רק ב1967 עם הקמת ה״פדרציה״ נכנסו החגורות השחורות לג׳יוג׳יטסו ונוספו החתיכות בד בקצה החגורה על מנת לבדל את החגורות של הג׳יוג׳יטסו מאומנויות לחימה אחרות (תכלס מהג׳ודו).
חגורות הילדים אומצו לגמרי כמו בג׳ודו (לבן, צהוב, כתום, ירוק, כחול) ורק חגורות הבוגרים שונו מעט (לבן, כחול, סגול, חום, שחור).
כיום נוספו בג׳ודו חגורות ביניים בצבעים שונים וגם בג׳יוג׳יטסו נוספו חגורות ביניים אך בשיטה מעט שונה.
כיום בג׳יוג׳יטסו בין כל חגורה ניתן לתת חגורה ״חצי חצי״. הכוונה שבין צהוב לכתום יש חגורה ״צהוב-כתום״, יש חגורה ״כתום-ירוק״ וכן הלאה.
בין ירוק לכחול יש שוב את כל השלבים באמצע ״ירוק-צהוב״, ״ירוק-כתום״ וכו׳..
הסיבה לזה היא כדי שתהיה אופציה לקדם ילדים בלי להגיע לגבול העליון המותר מהר מידי (גיל 16) שרק אז אפשר לקבל את החגורה הכחולה.
את החומה אפשר לקבל רק בגיל 18 ואת השחורה בגיל 19.
כאשר תלמיד היה מגיע לרמה של חגורה שחורה הוא היה מקבל שחורה עם חתיכת בד לבנה בקצה.
זה למעשה הדרגה הגבוה ביותר לתלמיד. כיום ישנם מתחרים רבים שחוזרים לשים את הבד הלבן במקום האדום.
מדריך בהשתלמות היה מקבל בד אדום ומדריך מוסמך (פרופסור) היה מקבל בד אדום עם 2 פסים לבנים שתוחמים אותו.
דרגות הדאן היו ניתנות רק למדריכים שהיו יכולים לגשת לבחינת הדאן הבא אחת לשנתיים.
 
כיום דרגות הדאן ניתנות כך:
  • עד דאן 3 דרגה כל 3 שנים.
  • עד דאן 6 דרגה כל 5 שנים.
  • דאן 7 ו8 ניתנים כל 7 שנים. (שחור אדום)
  • דאן 9 אחרי 10 שנים. (לבן אדום)
  • דאן 10 אחרי 15 שנים. (אדום)
 
בג׳יוג׳יטסו אצל הבוגרים ישנם סה״כ 8 חגורות.
לבן, כחול, סגול, חום, שחור, שחור-אדום, לבן-אדום ואדום.
אם מוציאים מהמשוואה את החגורה הלבנה שמקבלים כבר ביום הראשון ואת החגורות אחרי השחורה שמגיעות עם הפז״ם הרי שנשארנו סה״כ עם 4 קידומים/שלבים.
לכן יש בתי ספר שנותנים ״פסים לבנים״ על החתיכת בד השחורה.
כאשר צוברים מספיק פסים מקבלים את החגורה הבאה.
אצלנו באוקטופוס ויתרנו על הפסים כמו בית ספר רבים אחרים מכיוון שהדבר אינו מתאים לאופי המועדון.
 
הקידומים מתבססים על 3 מרכיבים עיקריים:
  1. יכולת.
    היכולת המוצגת בקרבות אימון ובתחרויות.
    רבים נוטים לייחס למימד הזה את רוב המשקל אם כי מדובר על סה״כ כשליש ממשקל ההחלטה.
    ניתן לראות חגורות נמוכות יותר מכניעים שחורות ואפילו אלופי עולם בתחרויות!
    לא מדובר בתופעה חדשה, אפילו אדי בראבו שהכניעה את רויילר גרייסי והדהים את העולם היה בזמנו חגורה סגולה.
  2. פז״ם.
    פז״מ שמביא איתו הבנה ויישום טכני.
    יש מינימום פז״ם מומלץ בין חגורה לחגורה (למרות שגם בזה יש יוצאים מן הכלל) ואין מקסימום פז״ם.
    הכוונה שעד שהיישום וההבנה הטכנית לא בשלים מספיק לזמן אין משמעות, אך אם היישום וההבנה הטכנית בשלים יש קריטריון של גיל ופז״ם.
  3. לויאליות.
    לויאליות כלפי השיטה, המועדון והחברים לאימונים.
    חגורה מסמלת מעמד. אדם אשר אינו ראוי למעמד מפאת חוסר לויאליות יאלץ להמתין עד אשר העניין יסתדר.
    אם זה איחורים קבועים ללא סיבה, עבודה לא אחראית ובטיחותית עם חברים לאימון, איחורים בתשלום המנוי למועדון ועוד..
 
דרישות וציפיות מכל חגורה והמסלול שיש לעבור לחגורה הבאה:
  • חגורה לבנה.
  • מה שנדרש מחגורה לבנה הוא ללמוד את המשחק בסבלנות ובסקרנות.
  • מינימום פז״ם לכחולה - חצי שנה.
  • ללמוד לנהל קרב נכון, לא לפצוע ולא להיפצע, לנסות לקיים כמה שיותר סיבובי ספארינג באימון ולתת לזמן לעשות את שלו.
  • חגורה כחולה.
  • מינימום פז״ם לסגולה - שנתיים.
 
מה שנדרש מחגורה כחולה זה הדבר הכי קשה למעשה. הוא צריך לצבור ״שעות טיסה״.
ההתקדמות מ- 0 למשהו היא סופר מהירה! אבל ההתקדמות בהמשך כבר אינה תמיד בקו ישר למעלה.
פתאום בחגורה כחולה מתחילים משברים קטנים שקשורים בתחושת ״היתקעות במקום״.
שעות הטיסה הרבות אם אינן מבוצעות נכון עלולות להכביד על הגוף וגם פציעות קטנות עלולות להוליד משברים.
לא לחינם החגורה הכחולה ידועה כחגורה הכי מקוללת בענף עם אחוזי הנשירה הגבוהים ביותר.
רק הגיבורים ממשיכים הלאה. ??
 
חגורה סגולה.
מינימום פז״ם לחומה - שנה וחצי.
מה שנדרש מחגורה סגולה הוא לפתח סגנון ייחודי משלו.
חגורה סגולה כבר עבר את המשוכות הקשות ביותר שהענף המדהים הזה יכול להציע והוא כבר שולט בכל הבסיס של השיטה.
מכאן עליו להתחיל לחקור ולפתח סגנון ייחודי שמתאים לו.
הוא כבר בדרגה בכירה ומייצג את המועדון! מצופה ממנו להדריך את החדשים ולדחוף אותם קדימה.
 
חגורה חומה.
מינימום פז״ם לשחורה - שנה.
מה שנדרש מחגורה חומה הוא שליטה טכנית גבוה והיכולת להתאים את המשחק ליריב.
חגורה חומה הוא כבר לוחם בשל אבל רק בתחילת דרכו. עליו להכיר את המשחק החזק שלו אבל לדעת לצאת ולחקור כיוונים חדשים ולהתאים את עצמו ליריב שמולו או לסיטואציה מסוימת.
לדעת לשחק בכל עמדה מול כל יריב ותמיד למצוא כיוון נכון לתנועה נכונה.
 
חגורה שחורה.
החגורה השחורה אומרת שהחניך יודע ג׳יוג׳יטסו. 
במשחק הכל כך מורכב הזה אין סוף ללמידה וגם אחרי חגורה שחורה יש הרבה מה ללמוד.
יחד עם זאת החגורה השחורה מסמלת את השילוב המושלם של שלושת המרכיבים - יכולת, פז״ם ולויאליות.
נציג מושלם למועדון, לשיטה ומקור ידע לשאר חניכי המועדון.
אם מחשבים את פרק הזמן המינימלי להגיע לחגורה שחורה אז זה מסתכם בכ- 5 שנים.
יחד עם זאת הזמן הממוצע המקובל הינו כ- 10 שנים.
כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל ודמיאן מאיה ובי ג׳י פן לא רק שקיבלו שחורה בפחות מ5 שנים הם גם לקחו את אליפות העולם!
יחד עם זאת לא כולנו יכולים לחיות במועדון ולהתאמן משחר עד ערב.
מי שיתאמן בצורה חובבנית במשך מספיק שנים יגיע לרמה טובה מאוד!
כל מה שצריך זה התמדה, להתאמן בצורה חכמה ומבוקרת (להימנע מפציעות) ותמיד להאמין ולדעת שיש דרך טובה יותר.
go TOP