אגו טוטאל / יוני זיו

אני מוצא את עצמי על הבירכיים, מנסה להבין מאיפה לעזאזל הוא נשען עלי עם כל כך הרבה כוח. אני מנסה להחזיר את השומר, אני מנסה להדוף אותו ולזכות לפחות בחצי שומר אבל אני לא מצליח. הוא בסייד. עכשיו לך תצא מזה... אני מנסה לומר לעצמי שזה לא פייר, הוא עובד עם המון כוח, הוא דחף לי אגרוף לפרצוף בלי לשים לב, אני לפני רגע סימנתי עליו בריח והוא אפילו לא ראה, אבל בסופו של דבר אני תקוע עכשיו בסייד שלו ומתבאס.

כמה ניכתב על המלחמה באגו, תמיד זה נשמע כל כך נחמד וכל כך נכון – הניצחון לא חשוב, לתת ליריב, לשפר את הטכניקה וכו' וכו' אבל ראבק, אני תקוע בסייד והוא תכף עולה עם ברך על החזה ועוד רגע קורע לי את היד מהבגד ו...קימורה ואני לא מצליח לצאת.

באופן אישי, אני מפריע לי במיוחד. אני, שמתאמן באומנויות לחימה מעל לעשרים שנה (דאן 2 בנינג'יטסו אצל יוסי ש.), שעושה קרבות קרקע במסגרות אחרות כבר עשר שנים, ובכל זאת... אני תקוע בסייד.

זה נורא קל לוותר על האגו כשעושים ספרינג עם חגורה סגולה או חומה (כאילו שיש לי ברירה...) אבל המניאק הזה (וסליחה מכל המניאקים שמחזיקים אותי בסייד) , מי הוא בכלל? למה אני לא מצליח לצאת ואני תקוע? איך הוא עשה לי סוויפ? איך הוא הכניס אותי למשולש?

אין לי תשובות, אני מנסה לעשות גשר ושרימפס, אני מנסה בריחה לצד שני, אני מתחיל לכעוס על סאולו שבמשך שעות מראה כמה קל לצאת מאחיזה כזו וכזו וכזו  (לא באמת אפשר לכעוס עליו, עם כזה חיוך...).

יאללה אני דופק, אני מוותר על האגו. אולי בעצם האגו מוותר עלי? האגו שלי קצת נפגע, אולי אני דופק כי כואב לי באגו יותר מאשר במרפק (לפחות פיתחתי מומחיות לדפוק בזמן).

אני באמת מנסה להסיר את המסכות, אני מתאר מצב אמיתי של רגשות ולא מתחבא מתחת לסיסמאות.